יומן מלחמה, בריחה (23.11.23-12.12.23)
- כל העיר להשכרה
- בקרוב יפוג תוקפו של הדרכון הפולני שלי. אמתלה לברוח למספר ימים, שִדר מוחי הבוגדני. אבל מה אגיד ומה יגידו. הייתי בטוחה שכבר נגמלתי ממה יגידו, מה איכפת לי בגילי, מה יגידו
"ואם
פתאום לא יהיו טיסות חזרה," דאג בני. "את השלב הזה כבר עברנו," התגוננתי.
בטרמינל 3
הריק מאדם, מעולם לא ראיתי אותו כך במערומיו, תמונות החטופים לאורך המסוע מחזירות
אותי למציאות. הדיו. טי. פרי. ריק גם הוא, לרגע קורץ, מזמין. וויתרתי עליו.
טרמינל 3, נתב"ג, אף פעם לא ראיתי אותו ריק
- בארבע אחר הצהריים חשוך בווארשה.
בשדה התעופה
שופן התור למוניות למרכז העיר ארוך. רק מינוס ארבע מעלות, אני מתנחמת.
במסעדת המלון
אני הסועדת היחידה. הריקות נדבקה אלי. ריח מוכר מילדות של לאטקעס מיטגנים קובע את
בחירתי. בלי לעיין בתפריט, אני מזמינה לאטקעס עם פטריות ושמיר וצלוחית שמנת.
מלצרית אוקראינית אדיבה מדי, סכרינית, מגישה אותם. לא שוכחת לחזור לפחות שלוש
פעמים לשאול, אם הם טעימים לי.
לעומת המזרון, שידע ימים טובים יותר, מסך הטלוויזיה מול המיטה דק וגדול.
אני מזפזפת. אלוהים,
כמה ערוצים, כמה פרסומות, בעיקר פרסומות לתרופות, לויטמינים לתוספי מזון. הם בטח
כל הזמן חולים, הפולנים. והחולים ובולעי התרופות, כמה הם יפים, בעיקר אלו שנוטלים
את התרופות. אולי אקנה איזו תרופה מוצעת, אהיה מיד שיקסע גבוהה, צעירה ובלונדינית.
- בסוף נובמבר בבוקר, וארשה שקטה. מעטה שלג דק מרכך את הנוף העירוני. אצלי בזיכרון וארשה תמיד חרבה ועשנה כמו בסרטים ובגלויות על מלחמת העולם השנייה.
מעטה רך בפארק
השמים
אפורים, אמנם הטמפרטורה היא מינוס 4, אבל החזאי קובע שמרגיש כמו מינוס 7. שלג לא
יורד . לא קר לי. מי הוויסלה חלקים ואפרפרים, אינם קפואים. בדרך למוזיאון האמנות
המודרנית, על הגדה השמאלית של הוויסלה אין
את מי לשאול, אם אני בכיוון הנכון. הויי.פיי. אינו פועל.
ויסלה ביום סגריר
גברת עם כלב
מאשרת את הכיוון. הוויסלה יפה גם באפרוריותה, בנין המוזיאון, תיבה לבנה, משתלב עם
מעטה השלג , אבל התערוכה "אמנים למען פליטות ופליטות" חובבנית ומאכזבת,
אף שנושא התערוכה מסקרן. מילא, מחיר הכניסה רק 5 זלוטי. לעומת התערוכה, השירותים
מרווחים ונקיים. בבר, תיון התה מחובר לִפְנים הספל באטב עץ זעיר. ההגשה המקורית
שווה צילום, אבל נגמרה לי הבטרייה.
דמדומים, עוד מעט יחשיך. מכל המסעדות שתכננתי לאכול בהן, אני חוזרת שוב לZAPIECEK העממית, מוותרת על מנת הפיירוגי ומזמינה ביגוס. צלי בקר בכרוב כבוש עם שזיפים. הביגוס אינו שומר על חומו במשך הארוחה. "לא מחממים בזמן הארוחה, זה בניגוד לתקנון", אמרה לי המלצרית, כשבקשתי לחמם את המנה. אבל טעמו של הביגוס השתפר פלאים אחרי שרוקנתי לקרבי שוט של וודקה. להבא אדבוק פה בפיירוגי ובמרק צח בספל. על הקיר מולי, ספריה באורך כעשרה מטרים, הספרים על המדפים העליונים נושקים לתקרה. כולם לעיון הסועדים. אני מוציאה ספר כתום ודק ממדף שאני מגיעה אליו. התאורה כל כך רומנטית, שרק ליד השולחן אני מצליחה לקרוא את שם הספר, "כלב שירד בסופוט" (שמה של עיר צפונית על חוף הים הבלטי) לא רע בכלל בהתחשב במקריות הבחירה, הסופר יאנוש פג'יביש.
ספל של מרק צח רותח ב Zapiecek, וארשה
"אַת יכולה
לקחת אותו," אמרה לי המלצרית וחייכה, בטח נתקפה יסורי מצפון על הסירוב לחמם
לי את הביגוס שקפא. אני עדיין קוראת את הספר, יש לו חוש הומור לפג'יביש.
- בשולחן ארוחת השבת, בירושלים, עלה שמו של הנרי קיסינג'ר, בן 100 היה במותו.
חביבה, אִמה
של גיסתי גם היא כמעט בת מאה, סיפרה, שקיסינג'ר היה בן כיתתה בניו יורק. גם בריגה הוסיפה,
בתה תיקנה, שרק בניו יורק. חביבה עמדה על שלה והוסיפה עוד פרטים מייחוסה. "השתתפתי
בהלוויתו של ז'בוטינסקי," התגאתה. זכרה את בכייה קורע הלב של מרים, אחותה
הצעירה, שלא הורשתה ללכת להלוויה.
בכלל, חביבה,
היא היסטוריה מהלכת, את שמה קבלה בעצתו של טשרניחובסקי.
- שני התינוקות הג'נג'ים לבית ביבס, אמם ואביהם, שהפכו סמל לחטופים, האם הם בחיים, האם נרצחו. מי לא מתפלל לחזרתם.
- חודשיים הִדרתי את רגליי מטיילת שרובר ליד ביתי, מִפחד מנעתי מעיני את פיסת הנוף האהובה. הטיילת קרובה כל כך לכפרים הערביים. בשבת, סוף-סוף אזרתי אומץ ויצאתי לצעוד בין השבילים. איזו הפתעה!
פרגולות חדשות בטיילת שרובר
ירוק ושוב
ירוק, כזה שמבריא את עיניי ואת ראשי. השבילים כוסו באספלט חדש, הוצבו פחי אשפה,
שעל חסרונם התלוננתי משך שנתיים, ספסלי מתכת שבורים, כאלו שהרתיחו את התחת בקיץ
והקפיאו אותו בחורף, הוחלפו בספסלים שמושבם עץ, עמודי אבן במרפסות התצפית, שפעם
תמכו פרגולות עץ שהוסרו, זכו לפרגולות עץ חדשות, פרחים נשתלו לצידי השבילים. איזה
זוטות, אבל כמה שמחה
- הפסקת האש נגמרה. צה"ל ממשיך לכתוש בעזה. "לכתוש," שוב המלים מאבדות את משמעותן, שוב מזהמים את השפה.
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
תיאור מרתק ומשעשע
השבמחקתודה רבה, גליה. שמחת אותו. אסתי
מחקיפיפה כרגיל
השבמחקהרבה תודות, אסתי
מחקרק בסוף הבנתי שלקחת אותנו לסיור נינוח במסלול חיינו הנורא היום.
השבמחקסוף טוב, הכל טוב, הלואי שבאמת יהיה סוף לרע והטוב ישלוט. תודה, יוסי, אסתי
מחקאסתי אהובה מאוד. את כותבת ומצליחה להעביר רגש, עוצמה וסקרנות במסע שאת עוברת. את נפלאה.
השבמחקתודה רבה, יקירתי. שיאור לנו. אסתי
מחקכתבת יפה .הטבת להביא לנו אווירה וריחות אחרים
השבמחקתודה רבה, רחל על שקראת והגבת
מחקאווירת תוגה כללית
השבמחקכן, בהחלט.
השבמחקאסתי