חביתה

קורונה או לא קורונה, ציצים גלויים או ציצים נסתרים, הפעם על אמת,   העם רוצה להשתין. קהילת קודש, עם סגולה, אבל בכל זאת גוף האדם, גם היהודי, גם הקדוש, גם הירושלמי, גם זה המגיע להפגין מתל אביב, עשוי חלולים חלולים, נקבים נקבים. אודה, סמולנית אני, רחמנא ליצלן, משתדלת להגיע למחאה בבלפור, אם אני לא מצליחה להגיע, אני מתמוגגת מנחת לחוש את האנרגיות, לראות את המפגינים בשידור חי בפייסבוק, האנרגיות עוברות גם את מסך הסמרטפון. הרווחת את המחאה הזאת, כבוד ראש הממשלה. הרווחת. מה לעשות, הטלוויזיה שעצבת במו ידיך, זאת אומרת, הכתבים שלה והעורכים, קצת מפחדים על הפרנסה שלהם, אפשר להבין אותם, הם תלויים בך ובאלו סביבך. מסכנים, פעם עיתונות היתה נחשבת מקצוע חופשי. אבל נחזור לעיקר, הייתי בהפגנה ביום חמישי, בין שמונה וחצי בערב לעשר וחצי. אלימות לא היתה שם.  ב- 11 בערב כבר ראיתי את החדשות באותה טלוויזיה, מה ששכנע אותי עוד יותר בדבר "המקצועיות" שלה, אבל בעיקר בתלות שלה בך. ככה זה כבודו, למלך אשר למלך ואז ראיתי אותך בערוץ 11. דברת בהתרגשות על המפגינים, על האלימות, אמרת שהם מפיצי מחלות. נזכרתי, במה שלמדתי בשיע...