Peace of Cake
היום שבת, הגפרור הוצת ביום שני, יום ירושלים. פחות משבוע עבר מאז והארץ בוערת. בעצם גם קודם היו ניסיונות לא מעטים להשליך גפרורים, אבל לא על כך אכתוב. . אמנם הלילה היו התפרעויות בא-טור, בשער שכם, בעיסוויה ובסילוואן, עם זאת, לפחות נכון לרגע זה, שקט בירושלים. באבו תור, שכונת תפר, שבה אני גרה כמעט 40 שנה, אנחנו מנסים להושיט יד, ליצור יחסי שכנות טובה עם השכנים הערבים. אנחנו, זאת אומרת, היהודים והערבים פה. כי אנחנו לא הולכים לשום מקום. בימים האחרונים נופצה שמשה בכניסה לאחד הבניינים היהודים וכמה מכוניות ניזוקו. היה בלאגן בערב יום שני, הערבים והיהודים רתחו, המשטרה הגיעה. לא פשוט לשמור על שפיות בימים האחרונים. יד הפחד והחרדה על העליונה. אלו מתורגמים לכעס, לעוינות. היום, בעיד אל פיטר, ועם חג השבועות הקרב, יצאנו קבוצה של שכנים יהודים וערבים לחלק עוגות בצמתים וברחובותיה הצרים של אבו תור הערבית. חלקנו פלאיירים, שפנינו לשלום, ברכנו נהגים ועוברי אורח בחג שמח, אמרנו שלום וחלקנו עוגות וממתקים. לא כולם עצרו, לא כולם פתחו את החלון. בצומת המפקד דרך חבר...