חביתה

במוצאי שבת, נגררתי לפתיחה של פרוייקט "המנופים" בירושלים. הרבה בוסר וזבל ראו עיניי בזה הערב, ואף על פי כן, לא הצטערתי על הגיחה מהבית. בזכות משפט אחד, פתגם ערבי, מסתבר, שצדו עיניי באחד המיצגים. מוות הוא שניים, היה כתוב שם, על לוח לבן בעברית ובערבית. לרגע לא הבנתי, בקשתי הסבר מחנה יולזרי, שהשתמשה בפתגם במיצג שלה. איזו אמירה גאונית! הרי המוות כשלעצמו, גם אילו יכולנו לבודד אותו מאדם זה או אחר, אין לו ולא היתה לו ולא תהיה לו משמעות, אילולא הזולת הנותר בחיים, הנפרד מהמת והנושא את זכרו בדרך זו או אחרת. צריך שניים למוות. אומנם נהוג לומר, במידה רבה של צדק, שאנחנו מתים לבד, כי מי אנחנו הנותרים עדיין בחיים, שנוכל להבין כהוא זה את מצבו של מי שנפרד מהם. גדולי ההוגים וגדולי הסופרים ניסו להבין, והניחו ושיערו כך ואחרת, ואף פעם לא נדע, אם באמת הצליחו במשימה, ועלה על כולם טולסטוי, "במותו של איוואן איליץ". אבל במחשבה שניה, צריך לפחות שניים למוות, כמו גם לאהבה ולחיים. נניח שהיה איש כזה איוואן איליץ', שנשא שם זה או אחר, ונניח שטולסטוי לא היה כותב על מותו, איזו משמעות היתה למותו, לרגע...

עוד קצת על החביתה ועל הבובות גם כל עוד לא טיגנתי את החביתה, ובעצם, גם אחרי הטיגון, אוכל להוסיף ולמלא. יהיו לי - חביתה ממולאה כל טוב, בלינצ'ס, קשקושי ביצים בבל"ט – הכל! הנה לך, מציאות מחורבנת! מה את בסך הכל, לעומת חביתה?! כלום. ואני בחביתה יש לי - רוחב יריעה, שום מגבלות, גבולות, מגרות, דפוסים, סטיגמות, הגדרות, הדגרות- לא ולא! חביתה היא אמנם ביצה, כלום, סוד הצמצום, אבל בו בזמן היא פתיחות, דמיון, אופק! ועוד משהו, כמו בחירת כל שם, הבחירה ב"חביתה" מכוונת ומקרית כאחד. כמו בחירתה של כל מלה, כזאת או אחרת, מלה שאומרים, שחושבים וכותבים ואחר כך מפרשים ומסבירים. בחירת שם היא כמו בחירת מלה, בחירת בעל, אשה, עבודה - גורל עיוור, יד מכוונת, או לחילופין, שליטה בחיים, ואולי שליטה לכאורה. הבחירה ב"חביתה" היא צרוף נסיבות, גורל אבל גם בחירה אישית, גחמנית, בחירה של אופי. והאופי - מה, גורל או בחירה? לא משנה, קדימה חביתה ! הסברתי והסברתי, ואני שואלת את עצמי, למה להסביר, להתנצל, להתחנף, להיות אפולוגטית – תרצו תאכלו, לא תרצו לפח החביתה, וחסל. ובעודי עומדת על משמר כבודי ומחליטה שלא לה...