סולחה ו-9 כדורים
מקרי הרצח במגזר הערבי, כך קוראים לזה היום בעיתונות. אבל בעצם, מה יום מיומיים. אני חוזרת לשנות התשעים, לאבו גוש, שבה עצרתי לא אחת. אנחנו אכלנו אצל אלי, "אבו שוקרי המקורי מספר 1" , זה שבצד שמאל, בצד המסגד. הבחירה לא היתה קלה. את אלי מ"אבו שוקרי המקורי מספר 1" ואת ג'ורג' מ-"אבו שוקרי המקורי מספר 1 " שממול, הכרנו עוד משנות השמונים, ממסעדת "הפלמחי", ברחוב שמאי בירושלים. תמיד היו פתוחים שם, גם בשבת. האוכל היה מזרחי, סביר, בשרים על הגריל ואני הייתי קרניבורית מצויה וחדשה בעיר הבירה. חבר הכיר לי את אלי המלצר, ואת ג'ורג' שעל הבשרים. פתאום נסגרה פלמחי. אלי וג'ורג', גיסים מאבו גוש, פתחו במרכז הכפר מסעדונת קטנטנה והגישו חומוס וסלטים בלבד. כמכרים ותיקים של בעלי המקום זכינו שם לכבוד מלכים, להנחות ניכרות ולצ'ופרים מעוררי חיך, ששכנינו לשולחן יכלו רק לקנא בהם. לא היה תפריט, לא היו מחירים. מחירה של קערת חומוס השתנה לפי מידת הקרבה שלך לאלי או לפי מצב רוחו בשעה נתונה. אלי היה המלצר, המנהל ואיש יחסי הציבור, ג'ורג'...