חביתה

  לא שאני לא יודעת, אבל כדי להזכיר לעצמי, שאני חיה בעיר שכמעט 40% מאוכלוסייתה אינם שווים לי בזכויותיהם, אני יהודיה/אזרחית והם פלסטינים/תושבים, הצטרפתי בחול המועד לסיור של "עיר עמים". הסיור התחיל בשער שכם, בכניסה לרובע המוסלמי, שבו לא עברתי כמה שנים, משם לרובע היהודי ולרובע הנוצרי, יציאה מהעיר העתיקה דרך השער החדש ולבסוף לכיכר פריז, "הקפלן" של ירושלים. בדרך חברון בירושלים, ליד שכונת המגורים שלי, יש תחבורה ציבורית מצויינת. האוטובוסים מגיעים כמעט לכל רחבי העיר. חלקם קווי אוטובוס יהודיים למערב העיר וחלקם קווים ערביים למזרח העיר. בקו 234 , הקו לעיר העתיקה, אני נוסעת לעיתים רחוקות. הפעם נסעתי בו כדי להגיע לשער שכם, משם צריך היה להתחיל הסיור. מטרת הסיור, אם הבנתי נכון, היתה להדגיש את המובן מאליו, לחבר בין מזרח ומערב העיר ולהצביע על הקשר בין המאבק לשחרור חטופים ושמירת הדימוקרטיה, שכיכר פריז היא לו סמל ובין מאבקם של תושבי מזרח ירושלים לשוויון זכויות, כששער שכם הוא הסמל. שער שכם הוא מקום ההתקהלות של דרי הרובע המוסלמי, שם שותים קפה, שם מעשנים נרגילות, שם עושים בלגאנים ושם ...