לדבר מהשורש
"יהי רצון... שיהא שיח שפתותינו רצוי ומקבל לפניך" תפילת השחר. לפני כשלושים שנה, בביקור במוסקווה, אולי בסנקט-פטרבורג, גררו אותנו לאיזה מופע רקוד פולקלוריסטי, שרבים כמותו הציגו אז בכל עיר , שכבדה עצמה או שהפוליטרוק המקומי כבד עצמו בה. דבר לא זכור לי מהמופע, רק רוחב ידיו של האולם, שבו התרחש המופע ו שורשים . בתום המופע, הזמין המנחה מתנדבים מהקהל לעלות לבמה ולהשתתף במשחק עם הרקדנים. התנדבתי. כללי המשחק נמוגו במחי, אני כן זוכרת, שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הרקדנים להפיל אותי או להזיז אותי ממקומי, נותרתי אחרונה על הבמה, לא הצליחו להזיז אותי ממקומי. הרקדנים-הז'בארים לא הצליחו להזיז ממקומו זבוב שכמותי, שמשקלו כחמישים ושלושה קלוגרם, המתנשא לגובה מטר ושישים. אני זוכרת את הבזק המחשבה שעזר לי אז לנצֵח. תקעתי את העקבים ברצפה, התמקדתי בכפות הרגליים ודמיינתי את כפות רגליי מצמיחות שרשים לתוך האדמה. לא אני נצחתי אז, השרשים נצחו. למה נזכרתי בנצחון השרשים שלי. כי הצמחים מדברים ביניהם בשרשים - זה היה עיקר הדב...