האביר של פיצ'חדזה - או על פסל אחד ללא כותרת
אף שעברו שנים מאז, מותו של הצייר, מאיר פיצ'חדזה, לא הרפה ממני. עבודותיו קבלו בתודעתי משנה תוקף, כמו קמו לתחיה ומבקשות להיראות לפני שוב ושוב במלוא יופין ומשמעותן, עושות לי כל מיני חיינדאלעך, תובעות שאסתכל בהן, שאדוש אותן בדמיוני, שאדבר בשמן - אז מה נותר לי לעשות, נעניתי. הנה פסל האביר, מ- 2008 , פיצ'חדזה קרא לו - ללא כותרת, ממזר מתוחכם שכמותו. צדק - וכי איזו כותרת יתן לו, שום מגרה לא תתאים כאן, כל כותרת תחטא לעבודה המורכבת, שלמראית עין נראית, כמו צעצוע מלגו. אבל האביר עם החרב הנטויה, צמינדה גיאורגי, נטוע בהסטוריה של גאורגיה מאז התנצרותה. האביר של פיצ'חדזה אינו אלא ממשיכו של סנט גאורגי, שעליו קרויה ארץ הקווקז - האביר הקדוש רוכב על סוסו עם חרבו השלופה, ודיוקנו האיקוני מצויר על קירות של כנסיות ונמכר בחנויות של תשמישי קדושה נוצריים. דיוקנו זכה לאין ספור ואריציות בתולדות האמנות הגאורגית, מבחינה זו ממשיך פיצ'חדזה את המסורת הגאורגית, ממשיך ובועט בה כאחד, וגם בבעיטה מהדהד הציור הגאורגי. יש לנו אביר על סוס, חרבו שלופה, או נכון יותר עומדת זקורה כל כך,...