חביתה

גראדמה היתה כמעט בת תשעים וארבע. לכאורה נדמה, שאם גראנדמה היתה כמעט בת תשעים וארבע, אין צורך לומר, "כמעט בת תשעים וארבע", די היה לומר במקום זה, "בת תשעים וארבע". כי מה ערכם של ימים ספורים לאשה באה בימים שכמותה. אף- על-פי-כן יש לדייק, כי גראנדמה שיינה לא הגיעה עדיין לגיל המופלג הזה.  היו לה שני בנים, ארבע נכדות, נכד אחד, חמש נינות ונין, ועוד נינה שלא נולדה. נינה – לפי בדיקת האולטרא-סאונד – אם כי גראנדמה התעקשה, שאף פעם אין לדעת. היא אינה מאמינה בסימנים, שנותנים בעוברים לקבוע את מינם וגם האולטרא- סאונד, דינו כדין אותם סימנים ונחושים. יתכן שיוולד נין דווקא, אם כי ההגיון מנבא לה, שתיוולד נינה, בגלל רבוי הנשים במשפחה ולא בגלל נבואתה של המכונה.  בנה, בנימין, הקדים את חגיגת יום הולדתה בשבוע. הפתיע אותה בסטייקים שגראנדמה אהבה מאד, והרופא אסר עליה לאוכלם – ואני ידעתי. אולי נחשתי או נבאתי את שעתיד להתרחש, את מה שהאחרים לא ידעו עדיין. הידיעה היתה ודאית, הדהדה כאזהרה חמורה מימי ילדותי הרחוקים, כאילו הוזהרתי מפי סמכות עליונה, מפי אמא שלי.  גראנדמה היתה מחסלת לפחות שלושה סטייקים ...