חביתה

  ירושלים  היא עיר טעונה. אם תרצו, מיקרוקוסמוס של ישראל (אולי אף של העולם). מאז שהגעתי אליה לפני 36 שנים, ההטרוגניות שלה היא שמושכת אותי ובו בזמן גם מאיימת. מצב קיומי. לפני יומיים, ימי הרמדאן, צעדו בירושלים אנשי "להב"ה" היודונאצים ו"מוות לערבים" היתה   בפיהם הבשורה.   אם לא די לי בירושלים, אני מתגוררת בשכונת אבו תור - שכונת תפר. במעלה הגבעה יהודים, אזרחים, בשטח שהיה עד מלחמת ששת הימים שטח הפקר, שהיום נקרא אבו תוֹר (שמה הרשמי של השכונה הוא גבעת חנניה, אבל לכו תשאלו ירושלמי איפה זה גבעת חנניה. אבו תור הוא השם, "אבי השור" על שמו של אחמד אל קודסי, מפקד בצבאו של צלאח א-דין, שרכב על שור). במורד הגבעה פלסטינים, מאז איחוד ירושלים מרביתם תושבים, א-ת'וּרי .   למרות אחדותה הרשמית של ירושלים, אין שוויון בין שני חלקי השכונה, לא שוויון אזרחי, לא שוויון מנהלי, לא תקציבים שווים בתשתיות ולא בשירותים. כאילו שוויון, כאילו ירושלים מאוחדת. גם מצבם הסוציו-אקונומי של תושבי א-ת'ורי גרוע יותר מהמצב באבו-תור.   אף על פי כן, אנחנו חיים פה, זה בצד זה. ברחו...