יש מצב או אין מצב, שאנחנו מדברים עברית
" יש מצב שתביא לי כוס מים, אחי, שמה על השיש?" "אין מצב, שאני יקום עכשיו". זהו, הביטויים 'יש מצב' ו'אין מצב' חדרו מזמן לעברית ופשטו בה כמו אש בשדה קוצים, כִּאילו אין ביטויים טובים ומדוייקים מהם. לא רק החבר'ה, כולנו נדבקנו. למה? מה רע ב'לא היה', ב-'לא יהיה' וב- 'לא היה ולא נברא'. למה נדבק אלינו המצב הזה. מנין הוא בא ולאן הוא הולך. לרגע חשבתי על NO WAY, אבל איפה, אין מצב. הביטוי 'לא היה' הוא פועל בזמן עבר, 'לא יהיה' הוא אותו פועל, אבל בעתיד. זמן הווה בעברית, כידוע - אָיִן. גם במציאות, ההווה, למעשה, איננו קיים, או לפחות, איננו ניתן לתפיסה. תארו לכם, כל מה שמתרחש - ברגע שאנחנו קולטים אותו, כבר התרחש , כבר היה לעבר. הזמן איננו עוצר, אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים על ניסיון השוא לתפוס את הזמן בזנבו, להקפיא את הרגע ולשמר אותו - נאבקות הפילוסופיה, הספרות ובעיקר האמנות הפלסטית. אז מה היה לנו להשליך לפח האשפה של שפת היום יום את העבר ואת העתיד ולהשתמש במקומם בשם מופשט...