מסתתרת
אף שאני חיה בירושלים כבר 40 שנה, לתופעה כמו זו, שעליה אספר, עד כה לא הייתי עדה. אמנם היו סימנים, אבל הם קיבלו את תוארם, רק לאחר מעשה, כמו במותחן טוב, אם תקרא בו שוב אחרי גילוי הרוצח, תגלה את הרמזים, שלא שמת לב אליהם בקריאה הראשונה. ירושלים השתנתה, המדינה ודאי השתנתה, הדוסים גם כן השתנו, כולם הקצינו. היחסים בין האוכלוסיות החיות בירושלים השתנו ממש, אם לפני 40 שנה לא נתקלתי בדוס באבו תור, שבה אני חיה, הרי היום השכונה מלאה אותם, יש דוסים אמריקאים ויש גם בית חב"ד, אם כי אינני בטוחה שיש קשר בין הדוסים האנגלוסקסים ובין החב"דניקים. בשנתיים האחרונות אני מתרגלת יוגה בסטודיו 6. המשתתפות בשיעור הן בעיקר נשים, חילוניות ודתיות. לעיתים נקלע או נכלא לשיעור גבר, בדרך כלל הוא נושר אחרי שיעור או שניים. ביום שני בבוקר, פתחתי את חלון הסטודיו. אחת הנשים הצעירות בקשה ממני לסגור את החלון או להגיף את הוילון. כשתהיתי, הסבירה, שיש שם פועלים. נח היה לי להבין, שכוונתה לרעש של פועלי הבנין. כחצי שעה מאז תחילת השיעור, נכנס לאולם גבר, סבא כפי הנראה, מיד נכון להפשיל...