הכביסה של בינו - ספור קצר
בן ארבעים ושמונה היה בינו במות עליו אשתו. פתאום התאלמן. לא שלא היו סימנים. בעיות בריאות פה ושם. שסתום הלב לא היה בסדר. הרופא יעץ לה להאט את הקצב, להתאמץ פחות. לנוח. העוזרת הגיעה פעמיים בשבוע. הוא התחיל אפילו לעזור בעבודות הבית – לגעור בילדים. אבל מפה ועד מוות. מי חשב על מוות. ספרו לו אחר-כך, שככה זה בהתחלה. בקושי מרגישים. כשמתה, החסר הפתיע בקלילותו. על מה המהומה, בעצם. כאילו דבר לא קרה, ובכל זאת קרה. טלפונים. מבקרים. "משתתפים בצערך". חברה קדישא. מודעות אבל. צריך לרוץ לבית הדפוס. אתה רץ. צריך לחתום על טפסים. אתה חותם. צריך לבחור נוסח. אתה בוחר. מהומה של חיים, כמעט שמחה. טפסים. שוב טפסים. שבעה. תעודת פטירה. כן. נולדה בתורכיה. בשלושים ותשע. באב. שלושים. כבר שלושים. "מה מחיר מטר מרובע של שייש שחור?" "איטלקי?" בטח, איטלקי." ימים אחרים הגיעו. שגרה אחרת. רעננות. משפחה מתלכדת. כולם בשביל כולם. נועה חזרה הביתה. גרה כאן עם החבר. בינתיים. גדעון ממעיט לצאת, מאז שתמי נפטרה. הבית סואן, קם לתחיה פתאום, כמו שלא היה מאז שהילדים גד...