חביתה

  לא, לא טעיתי בכותרת. יש לא מעט דברים בחיי לברך עליהם. אחד הפלאים היא טיילת שרובר בירושלים. היא מתחילה במרחק של מאה מטר מביתי.   היה לי בוקר עמוס,  לא הספקתי לצעוד, אבל אחר הצהריים יצאתי לראות את עצי הזית, את השקדיות שפרחו, את הסביונים שניקדו את הירוק בצהוב, את הכלניות הראשונות, הן מאחרות לפרוח בירושלים, ולמלא את נחירי בריח הדשא שנגזם.   לא התחשק לי לצעוד. לא התחשק לי לקרוא . עליתי על הגבעה הסמוכה למנזר האחיות סנט קלייר. במקום לקרוא, פרסתי את עיתון "הארץ" על הדשא והתיישבתי עליו. העיתון לישבנים חושבים לא נעלב. אני ספגתי שמש וכלום . מידי פעם, כשפקחתי את עיני ראיתי במורד הגבעה, בשביל, צעיר עם מקל. הוא הלך וחזר, ובסוף התיישב על גזע עץ, כמוני פניו היו למזרח . שיחת טלפון הסיחה ממנו את דעתי. שמחתי בכלנית לידי, כעסתי על בקבוק הפלסטיק ועוד כמה גרוטאות, שפצעו את הנוף ופתאום הוא עמד לידי . "ואללה תעשי לי טובה," אמר, "אני הולך למכולת, בחייאת, תהיי אתם, אַת רוצה אני מביא לך משהו טוב מהמכולת ?" לא, לא, תודה רבה, התגוננתי, לא הבנתי את כוונתו . הוא הבין...