טוני קרטיס - My first love - לאהוב תמונה
יום האהבה היום. בנעוריי לא ידענו את שמעו ולא חגגנו אותו. עם השנים, המסחור ניצח את האהבה. היא נמכרת טוב. גם אני רוצה. טוני קרטיס, My love, המית ליבי, חלום, חידת נעוריי הלא פתורה. לפני מספר שנים, כשקראתי על מותו, בגיל 86 בנוואדה, שבארה"ב, זע בליבי מאובן, וכרגיל אצלי, או שלא כרגיל, מותו עשה לי את זה. כמו התגבשה הידיעה בעתון והיתה לדקירה. תחילה רק נגיעה קלה על פני השטח, גרוד, עקיצה ומיד אחר-כך חיטוט, הפוגה, עוד דקירה והפוגה, ופתאום, בורג חופר, מסתובב, קודח, מפורר עצם, והמאובן היה כלא היה, הלב רך ומתגעגע וזוכר. מה הוא זוכר בעצם? מי היה בשבילי טוני קרטיס? שום דבר ממה שנכתב בעתון על הביוגרפיה שלו, לא היה ידוע לי, אז, וגם איכשהו, לא היה לי חשוב לדעת. רק יופיו היה ידוע. ידוע מאד. היתה לי גלויה בשחור לבן, תצלום של דיוקנו, חצי טורסו. אף שהתמונה היתה תמונת פרופיל, פניו פנו אלי, בחצי חיוך מזמין, חצוף ובה בעת מבוייש מעט. כיוון שהצילום היה שחור לבן, תמיד דמיינתי לי אותו עם עיניים שחורות דווקא. בלוריתו השחורה, היתה משוחה בברילנטין, אבל...