חביתה

לא מגדל בבל, גם לא ארמון  Wawel המפורסם בווארשה, אלא פינה זעירה בין רחוב  קרולבסקה, הרחוב המלכותי, ובין רחוב  Krakowskie Przedmiescie , שוֹקוֹלַטְייֵר בשם "וָאווֶל", חנות של מותג ממתקים פולני ידוע, אני נכנסת אליה, טועמת גלידת שמנת ומתאכזבת. הגלידה בעגלות טעימה יותר, ביתית.  נזירה זערורה באפור, לא העזתי לצלם את פניה, מתחבאה בנישה בשולחן מולי.   אין כמו שיטוט. היום כבר מדדתי ברגלי את הדרך מבית המלון לאורך אַלֶיֶה יֶרוֹזוֹלימְסְקֶה, שדרות ירושלים בעברית. בצומת עץ הדקל פניתי שמאלה לרחוב נובי סבייאט, העולם החדש בעברית. אוניברסיטת וארשה. ירוק שם, מוצל. אף אחד לא עוצר אותי בשער, אף אחד לא שואל ולא בודק בחפצי. מול הכניסה לאוניברסיטה חנות הספרים על שמו של בוִלֶסווָאב פרוּס. (סופר ומסאי פולני 1847-1912). כמעט לא נותרו חנויות ספרים כאלו בארץ. בכניסה על לוח שחור ומלבני ציטטה של שימבורסקה בכתב ידה: "קריאת ספרים היא המשחק היפה ביותר שהמציאה האנושות" במדף הבסטסלרים לוכד את מבטי ספר אפור, "איך לא לחבב יהודי", כתוב על הכר...