כאילו
שתי אמהות צעירות, בזרועות כל אחת תינוק מתוק, דיברו זו לזו. לא שמעתי את תחילת השיחה, לא שמעתי את סופה, רק קטעי משפט: "כאילו, אאא, עברנו דירה, כאילו... כבר הייתי בהיריון..." צחקתי, כששמעתי את המרייה הקדושה הזאת עם הכאילו היריון. התינוק בחיקה היה הוכחה, שלא היתה מרייה הקדושה כאילו. לא במקרה הומצא "הכאילו", אלא כדי לתעתע, ואולי כדי לטאטא את המציאות ולא לראות אותה כאילו, כאילו שלא היתה אלא כאילו. אולי להיפך, "הכאילו" יצר את המציאות כאילו, שבה אנחנו חיים כאילו. כאילו לא רצחו בנו ב-7 באוקטובר, וכאילו לא קיפחו כאלפיים ישראלים את חייהם מאז. אין חטופים כאילו, אין אחראי כאילו, ובכלל, האחריות כאילו, ועזתים לא נרצחו כאילו, עשרות אלפים כאילו, ולא משטחים את עזה כאילו והכל כך צריך להיות כאילו, והמוסר והמצפון והצפון כאילו זה בסדר, כאילו. כאילו שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת מציאות אחרת של הידברות כאילו, כי אין עם מי לדבר כאילו. לא שלום כאילו, אבל גם לא מלחמה כאילו, כאילו שאף פעם בהיסטוריה עמים לא נלחמו זה בזה ולא הצליחו כאילו ליצור מציאות אחרת כאילו לא של מלחמה כאילו, ...