פעמיים יפן
לברוח מפה? כן, לברוח! אבל לאן? ליפן, לברוח ליפן! פעמיים הייתי ביפן, בשנת 1998 ולפני שבוע. בפעם הראשונה, עיקרו של הביקור היה בטוקיו, שם התגורר אז בני. הוספנו גם סיורים בסביבה, מעין כוכב טוקיו, גם לקיוטו הגענו. עד הנסיעה הזו היה המזרח הרחוק ויפן בתוכו עולם שמעבר להרי החושך, עולם שלא ידעו אבותי, גם אני לא ידעתי. מעטים נסעו אז ליפן, ד"ר גוגל לא היה, ואת שיעורי הבית עשיתי בעזרת מדריך מישלין - האורים והתומים של הנסיעות של פעם. יפן נשארה תעלומה, ככל שקראתי יותר, הבנתי שאני לא מבינה, לא את התרבות ולא את האנשים, יכולתי לקלוט את יפן בקלישאות בלבד. גם אחרי הביקור נשארה יפן קופסה נעולה, שנפתחה לרגע. הצצתי פנימה, ראיתי את היופי, את הצבעוניות, את האסטטיקה. טעמתי את האוכל היפני והקוריאני, ואף שהיו זרים לחיכי, היו טעימים וקלים להפליא, לכי תדעי, למה, אולי בגלל החומרים הטריים, אולי בגלל צורת הבישול, צורת הישיבה בארוחה. ראיתי המוני יפנים שונים ממני במראֶה, זרים לי , ואני ודאי זרה להם, מתקשה ליצור קשר בלי לדעת את שפתם, ובלי שתהיה לנו איזו שפת משותפת שתתווך, הרוב ברחוב לא דבר אנגלית....