על הגוף שלכם ושלי - ספר לימי קורונה
על "יומן גוף" של דניאל פנק, הוצאת אחוזת בית, 2013 המלצתי בעבר. היום, בימי הקורונה, ההמלצה תקפה שבעתיים. קראו למה. גוף, נער לפני טכס חניכה, עמק האומו, אתיופיה בדמי ימיה ועוד יותר בדמי ימיי מתה אימי. קשים וארוכים היו ימי המחלה לה ולנו, בני המשפחה הקרובים. שנים עברו מאז. ככל שהגוף הולך ושולט בי (ולא עוד אני בו) אני מבינה טוב יותר את בקשתה, למות בבית. לא שלא הבנתי אז, אבל אין דומה ההבנה של אז להבנה של היום. נענינו לה. אימי גססה בבית. כשגברו ייסורי הסוף וגם המורפיום לא הועיל, בקשה לנסוע אל בית החולים להיוועץ בדוקטור שינדלר, שטפל בה. כשנכנסנו אל המונית, היה יום שמש חורפי תל-אביבי, זאת אומרת, מתון. מעיל המוהר הירוק שלה, שלא היה בו צורך, תלה על זרועי כמו גם התיק שלה. בקושי רב נגררה אמי או מה שנותר ממנה למסדרונות בילינסון ובמסדרונותיו. חיכינו בחדר ההמתנה לא מעט עד שנפתחה דלתו של הרופא. לא. לא נפתחה. אני פרצתי את הדלת הסגורה, כשאמא שלי נאבקה על הספסל להכניס לריאותיה את פרודות החמצן האחרונות. הרופא יצא אליה למסדרון. מאוחר מדי. ...