בור-מה?
"בוׁרְ- מָה, אמרת בּוּרמָה, יש ארץ כזאת, איפה זה בכלל?" שאלה הבחורה, עובדת פרטנר, כשבקשתי לקנות חבילת שיחות לפני הטיסה לבורמה. "בעצם, לא בורמה, שינו את השם ל-מיאנמר," תקנתי, מקווה שהתיקון יעזור. "מה, לא קלטתי, רק רגע, איפה זה?" המשיכה בת שיחי. "באסיה," התחלתי, "גובלת בסין ובהודו, 56 מיליון בורמזים, משטר צבאי, ההיסטוריה שלה נוגעת בפרהיסטוריה, יש עדויות ארכיאולוגיות, הם חברים שלנו...", המשכתי בכעס מתנשא, עד שתפסתי את עצמי. "יש או אין חבילה?" לפני יומיים, כששמעתי, שהחונטה הצבאית שוב השתלטה על מיאנמר ועצרה את אונג סן סו צ'י, מנהיגה נערצת של מפלגת הרוב, נצבט לי הלב. מניסיון אני יודעת, שהיחס שלי למדינה שבקרתי בה, תמיד הופך לאישי וקרוב יותר, ממדינה שבה לא בקרתי. בשנת 2015 הייתי בבורמה יותר משבועיים. מאז, לכאורה, השתנה שם הרבה. החונטה הצבאית שחררה את סו-צ'י ממעצר, והיא היתה לשליטת מיאנמר. לא ממש. החונטה השאירה בידיה מספר קבוע של חברי פרלמנט ועוד כל מיני פטנטים והוראות כדי להצר את שלטונה של סו-צ'. מה שאפשר לצבא לעצור ...