MRI
הכאב באגן התחתון ובין הרגליים אינו מרפה. למרות חדותו, אני לא מצליחה לדייק ולמקם אותו. ערמומי הוא, מתעתע, משחק איתי מחבואים. "אַת רוצה מוזיקה באוזניות?" שואל אותי ג'ניה הטכנאי. "שוברט" נפלט לי. להפתעתי הוא עונה ברצינות, שיש מוזיקה קלאסית. שוברט לא קבלתי, אבל מוזיקת המעליות סבירה בהחלט. אני שוכבת עטופה בשני חלוקי בית-החולים. כפות ידי על החזה, כפי שהורו לי. מומיה. בידי השמאלית פעמון מצוקה, אוזניות מחפות על אוזניי להגן עליהן מרעש המכונה. מה הייתי צריכה מוזיקה, היא לא מחניקה את רעש ה- MRI , הרעשים מתקיימים במקביל. והכאב כאב, גובר על שניהם. "ג'ניה, תנמיך את הווליום", אני מבקשת. אני מנסה להרפות את השרירים, להקטין את עוצמת הכאב, כמו שלימדו אותי, להתבונן בעין השלישית. מילא, אני מתנחמת, האתגר המדיטטיבי גדול יותר. יש הפסקות בהלמות המכונה. הנקישות מתחילות בקרשצ'נדו וגוברות בהדרגה. יש סדר למכונה הזאת, יש לה קצב. יש טרררררר ארוך ללא הפוגה. אבל אם יש הפוגה, האוזן ובכלל הגוף אינם קולטים אותה. ה- טרררררר צורם בעיקר באוזני הימנית, צריך לבדוק את השמיעה בא...