סוס דוהר על עגבניה, מירי רגב ומהות האמנות
"מי שאינו יכול לדמיין סוס דוהר על עגבניה, הוא אידיוט", כך אמר אנדריי ברטון. ולמה ככה אמר וחשב האיש, כי לדמיון, שהוא מקור נביעתה של האמנות אין גבולות, המח האנושי יכול לדמיין הכל, ומעשה האמנות הופך את המדומיין ליצירה, גם אם המדומיין מנוגד להגיון ולמציאות. לא יודעת איך ולמה, ומאיזה חומר המוני אני עשויה, אבל אילו חייתי בתקופה אחרת, בתקופה של מלך, ודאי הייתי הופכת למעריצה שלו, מעריצה אמיתית. עובדה, גם היום, באין מלך, מנהיגים, פוליטיקאים, וכל מיני ידוענים חודרים אלי באיזו דרך עקלקלה ומערימה, שאין לי שליטה עליה, גם כשאני שונאת אותם ממש ומתנגדת לדעותיהם ולדרכם. והחדירה עמוקה ממש. האח"מים האלה הופכים לחלק מסביבתי הקרובה, למֶליֶה שלי, חוברים לחבריי, לפעמים אפילו למשפחתי, נוצרת אתם איזו פָמִיליָאריוּת, אינטימיות, והם עושים בנשמתי כטוב ליבם שם או כרע ליבם. לא אשכח את החלום שהיה לי פעם על ברק אובמה, אולי היה זה ביל קלינטון בתקופת כהונתו או אחריה. הסיטואציה זכורה לי היטב. אני בבית, ישובה על כסא, ספסל, ספה (לא זוכרת בדיוק מה) ולרגליי, לא תאמינו, אחד מהמורמים מעל, אחד מהנש...