סטאלין בארון החשמל
השתבש לי בראש, זה בטוח, אני רק לא יודעת לאיזו קטגוריה ב"מדינה בהפרעה" אני שייכת. לאחד מכל חמישה ישראלים פוסט טראומטיים, אחת מתוך 7% מהאוכלוסיה שסובלים מ OCD, או אחת שסובלת מדכאון, חרדה או התמכרויות. (את הנתונים העתקתי מרשימה של גדעון לב, ב"הארץ").על כל פנים, לכתוב או לערוך את עצמי, אני לא מצליחה, אז אני מסדרת. את הבית, את הבניין... מי יודע, אולי הסדר יעזור לי לצאת מהכאוס, שאני, כחלק מהאנחנו פה, שקועה בו. כדי לסדר את הבניין התלבשתי על חיים, מנקה המדרגות שלנו. חיבתי אליו, כמו גם חיבת הדיירים האחרים אליו ידועה. פעם עשיתי עליו סרט. חיים, יליד יוגוסלביה, בעל משפחה, הוא חוזר בתשובה, תלמיד חכם, עובד בספריה הלאומית, אבל מתפרנס מניקוי חדרי מדרגות. לפני מספר שבועות, כשהכטב"מים עדיין עפו, חיים סילק מהמקלט כל גרוטאה מיותרת, אבל בזה לא היה לי די. השבוע סלקנו ג'אנק מחדר ההסקה ומאחד מארונות החשמל, שלא סולק משם כחמישים שנה, ימי חיי הבניין. בין שקיות ניילון קרועות ומאובקות, בין ברגים, מסמרים וקפיצים חלודים, בין קופסאות ריקות של פעצ'יווקעס שלא ברור למה נועדו ו...