קצבאות אהבה
א. קצבת סבתא מה, אפשר לקצוב אהבה. כל החיים פמפמו לנו אחרת. האהבה היא אבסטרקטית, חמקמקה, לא נתפסת, לא ניתנת להגדרה, אין לה גבולות, אמרו. אבל אנחנו קוצבים אהבה כמו שקוצבים תלושי מזון בעתות מלחמה. אם תרצו, חשבונאוּת אהבה. ורק התינוק מולינו נדהם. לא פייר, הוא צורח. איך אחרי תשעה חודשים של הכלה סביב השעון, פתאום מקציבים לו את מה שהיה עד כה, כל כך מובן מאליו. הוא יתרגל, אנחנו אומרים. . ולמה כל זה עלה לי בראש, כי סוף-סוף זכיתי בנכד, בן לבני ולכלתי, אף שכבר יכולתי להיות סבתא רבא. התינוק נולד, אחרי שהרמתי ידיים. לא בידי הדבר, לא ברחמי, שגם שם לא תמיד היתה לי שליטה. אז על מה יש כאן לחשוב. את התקווה לנכד או נכדה גנזתי, ארזתי, קשרתי בחוט, הטמנתי. והנה נכד! החיים ותעלומותיהם. אף שהתינוק והוריו מתגוררים כמוני בירושלים, מהר מאד הבנתי, שלא אוכל לראות אותו, כשבא לי. קודם צריך לקרוע את ים סוף, לקבוע עם כלתי. בשעות הבוקר והצהריים, כשאני בשיאי, לא נוח לה. גם אחרי הצהריים לא ממש. אני מבינה אותה, אבל מה נשאר, שעות הערב, כששני הו...