בווארשה במונית
כתתי את רגלי דיי ברחובותיה המרכזייים של ווארשה. כשכבר הגעתי לכיכר הארמון בכניסה לעיר העתיקה, כמו ק. בשערי הטירה, הרגשתי עייפות אין סוף. כדי לא להירדם על הסף, כשייפתח השער, החלטתי להיסוג, לקחת מונית חזרה לבית המלון. אבל כבר אי אפשר סתם כך לתפוס מונית. כמו בערים גדולות אחרות, גם בווארשה, קשה למצוא מונית בשעות העומס. הכל מתנהל באפליקציות. אם לא הזמנת מונית הלך עליך, נכון יותר, הלך עלי. כעני בפתח, לא סתם עני, אלא עני עייף, חיכיתי לשוא למונית. מוניות שניסיתי לעצור, המשיכו כאילו לא עמדתי בתחנת מוניות. הנהגים שעמדו, חייכו והסבירו פנים וצפצפו תוך כדי כך מחיר של 100 או 120 זלוטי, לא תלוי במונה, אלא בתאוות הבצע של כל אחד מהם. לבקשה להפעיל מונה סירבו והסבירו, שמותר להם לקחת כל סכום בתנאי שנדברו עם הנוסע מראש. מאוחר יותר נודע לי, שאת עליית מחירי השירותים יש לזקוף לזכותה של בייאנסה, שני קונצרטים שלה נערכו בווארשה באותו שבוע. רבבות נהנו מהם, לי השתבש הביקור. נוסף לכך שעות אחר הצהריים הן השעות החמות ביותר בווארשה, ודאי השנה. יאוש. "אולי הוא ייקח אותך," הצביע אחד ה...