חביתה

    היה לכם פעם חבר שנרצח, היה לכם  חבר רוצח.   אלוצי הפרנסה גרמו לי לא אחת אי נחת, אבל כמו שקורה בחיים, דווקא הם זִיכו  אותי בהרפתקאות, שאילולא נאלצתי לקרוע את התחת במלאכות הרבה, לא הייתי נחשפת אליהן.   בין שאר משרות  ועסוקים, הייתי גם מורה. ממשרת מורה, כמו ממשרת מורה להתפרנס  בכבוד אי אפשר היה, אז העמסתי על סל הפרנסה שלי ונשאתי אותו בגאווה על כתפיי הדלות והצעירות.     מה לא עשיתי כדי להתפרנס. לִמדתי בתיכון, נתתי שעורים פרטיים, הנחיתי באוניברסיטה ואם עדיין לא הסתחררתם, כי אני כן קבלתי סחרחורת באותם  ימים רחוקים, אז גם לִמדתי עברית באולפנים, שהיו מלאים עד אפס מקום בעולים החרוצים והצמאים לדעת, שהגיעו אלינו מברית-המועצות.   התלמידים באולפן, סירובניקים, היו רובם מבוגרים ממני, נראיתי מצוין, הייתי מורה טובה ולא מעט מהם ניסו לפלרטט איתי. את כולם  נשא הרוח עם זכרוני הנחלש, אבל שניים מהם, שהיו אחר-כך מבאי ביתי,  לא אשכח. בלש  ועו"ד.   כמו מלאכי השרת היו השניים מלווים אותי אחרי שעות הלמודים וקצת פחות מ...

יופיה אינו ידוע,  כתב נתן זך בשירו הידוע, "יופיה אינו ידוע"*, ואני אומרת, יופיה ידוע, ועוד איך ידוע. "עובדת נקיון בגרמניה, שהחליטה לנקוט יוזמה, השחיתה יצירת אמנות מודרנית ששוויה  כ-690 אלף לירות שטרלינג, לאחר שסברה בטעות שהיצירה מלוכלכת וזקוקה לקרצוף רציני."  (קראתי לפני שנים ידיעה  ב"הארץ" המצטטת את  ה"גרדיאן"). עוד קראתי בידיעה המצחיקה, שאין זה המקרה היחיד שבו הושחתה יצירת אמנות, גורלו של "כתם גריז" של יוזף בויס לא היה טוב יותר, גם הוא "נוקה" כמו שצריך. בגלריית טייט שבלונדון, הושלכה לפח שקית פלסטיק שהכילה שיירי נייר וקרטון והיתה חלק ממיצב של אמן גרמני אחר בשם גוסטב מצגר.  כך קרה גם לדמיאן הירסט הפופולרי, כאשר ערימה של בקבוקי בירה, מאפרות וכוסות קפה, שסמלו את חייו , הושלכה לפח אשפה על ידי עובד נקיון.   קופסת קסמים פתוחה לרווחה, שנראה ונהנה     וכי מאיפה להם לדעת, לעובדי הנקיון, שהידוע בתור אשפה או לכלוך אינו מה שהוא, אלא יצירת אמנות. (מענין לשים לב, לעמדה המתנשאת של האמנות המוזיאלית על הגיונו של האדם הפשוט.)   אלה דוגמאות קיצ...