יופי ידוע או לא ידוע
יופיה אינו ידוע, כתב נתן זך בשירו הידוע, "יופיה אינו ידוע"*, ואני אומרת, יופיה ידוע, ועוד איך ידוע.
"עובדת נקיון בגרמניה, שהחליטה לנקוט יוזמה, השחיתה יצירת אמנות מודרנית ששוויה כ-690 אלף לירות שטרלינג, לאחר שסברה בטעות שהיצירה מלוכלכת וזקוקה לקרצוף רציני." (קראתי לפני שנים ידיעה ב"הארץ" המצטטת את ה"גרדיאן"). עוד קראתי בידיעה המצחיקה, שאין זה המקרה היחיד שבו הושחתה יצירת אמנות, גורלו של "כתם גריז" של יוזף בויס לא היה טוב יותר, גם הוא "נוקה" כמו שצריך.
בגלריית טייט שבלונדון, הושלכה לפח שקית פלסטיק שהכילה שיירי נייר וקרטון והיתה חלק ממיצב של אמן גרמני אחר בשם גוסטב מצגר. כך קרה גם לדמיאן הירסט הפופולרי, כאשר ערימה של בקבוקי בירה, מאפרות וכוסות קפה, שסמלו את חייו , הושלכה לפח אשפה על ידי עובד נקיון.
קופסת קסמים פתוחה לרווחה, שנראה ונהנה
וכי מאיפה להם לדעת, לעובדי הנקיון, שהידוע בתור אשפה או לכלוך אינו מה שהוא, אלא יצירת אמנות.
(מענין לשים לב, לעמדה המתנשאת של האמנות המוזיאלית על הגיונו של האדם הפשוט.)
אלה דוגמאות קיצוניות, אבל ככלל, לא זו בלבד שאין יופי בלי תודעה שקולטת ומכירה, אלא ככל שהתודעה הקולטת יודעת יותר על היופי, על מקורותיו, על הכלים או האמצעים שבהם הוא נהיה יופי, כך ידיעתה עמוקה יותר.
הוריק במקום עליו שנשרו
אם נחזור לרגע לשיר של זך, למרות ההצהרה במשפט הפותח, שהיופי אינו ידוע, חוזר המשפט ונאמר עוד ועוד, עד שהיופי הלא ידוע לכאורה הופך לידוע. כי אין יופי בלי ידיעה.
לדוגמא, מי שאינו יודע בעברית את הפירוש המהדהד בשיר של הבטוי "לדעת אשה" – הנאתו מהשיר של זך תפחת.
כמו ילד עם גשם ראשון, עץ זית בא לו לדשדש בשלולית
במובן זה יופיו של היופי, (יְפי הציור, הפסל, השיר, הספור, הבית, הגן, הקטע המוזיקלי) יתגדל ככל שאדע עליו יותר, ככל שאדע למקם אותו בתוך ז'אנר, בתוך שפה. אולי בשל הידע, לא רק יתגדל בעיניי היופי, אלא גם יתקדש.
אנחנו, בני התמותה, מעריצים את היופי, כאילו גברנו באמצעותו על חלופיותינו, הצצנו מעבר למסך הבלתי ידוע, פתחנו אשנב, חלון, עינית אל הגבוה והנשגב מאתנו, הצצנו מעל כתפי הנצח, היינו לאלים.
עליונים בתחתונים, איזה צייר היה מצליח לצייר כך שלולית
נכון ולא נכון.
גם ההיפך נכון. זאת אומרת, שכדי לתפוס את היופי, להנות ממנו ולהשתוקק אליו, צריך גם את אי הידיעה, צריך שהיופי יישאר בכל זאת, קצת לא ידוע. לא ידוע בנשגבותו, לא טחון, לא נדוש. עליו לשמור על הילה של סוד, על מסתורין שלעולם לא נגלה ולא ניגע בו ממש, כשם שלא ניגע בנצח.
או כדבריה של פיירה אולנייה ( PIERRA AULAGNIER ) פסיכואנליטיקנית צרפתיה "ככל שגוברת מידת הידיעה כך פוחתת מידת התשוקה".
מאיפה התגלגל לכאן הכחול
תומס מאן, אמר פעם שאמת טריוויאלית זו אמת, שהיפוכה שקר, אבל אמת עמוקה זו אמת שהיפוכה אמיתי לא פחות. אחת ועוד אחת הם שתיים. אם נאמר, אחת ועוד אחת הם ארבע, שקר אמרנו, אבל אם נאמר, שהחיים נפלאים, ואחר כך שהחיים מחורבנים, לא שקרנו, כי החיים נפלאים ומחורבנים גם יחד.
במובן זה, היופי והאמנות, למרות שמהותם בדיה, הם אמת.
נוכל לומר על יצירת האמנות דבר והפוכו, ושני הדברים כאחד יהיו נכונים באותה מידה.
יותר מזה, ככל שנוכל לומר יותר דברים סותרים על יצירת האמנות, כך נוכל לדרג אותה כאיכותית ונשגבת יותר, בשל הרבדים, בשל המורכבות, בשל רב המשמעות שלה, בשל אי יכולתינו לרדת לכל משמעויותיה, בשל חד פעמיותה, בשל כשלונינו להעביר ולתרגם את ייחודה, בשל חמקנותה מהבאנאלי ומהטריוויאלי, מהשטוח והנתפס, בשל היותה יותר מסך כל מרכיביה, בשל איזה דבר בלתי מוגדר המופיע או המתגלה באמצעותה לנגד עינינו, נוכחות ואולי העדר, דווקא.
לא רק ג'קסון פולוק, גם העלים יכולים
יופיה אינו ידוע\ נתן זך
יופיה אינו ידוע, הרוח
לא סיפרה אותו לעץ.
העץ לא סיפר אותו לקרש בגדר
הקרש בגדר תמיד אומר:
"יופיה, אני אומר, אינו ידוע"
כך אומר הקרש,
שעשו אותו מעץ להיות גדר.
יופיה אינו ידוע, עיניה לא כמעיין שחור
ולא כשיר שפעם שר בהר משב של סתיו,
אשר אמר משב הסתיו,יופיה, אמר אינו ידוע.
כך אומר הסתיו אשר,שמע אותו לוחש לה אהבה
על יד גדר אשר מעץ, אשר אמר לקרש
שעשו אותו מעץ, להיות גדר, אני אומר
יופיה אינו ידוע
ולי אסור לומר זאת לעצמי אפילו,
עלי להתאפק ולטייל בשעות הערב,
כשצל נופל על צל, ולהסתפק לי בשתיקה,
ולא לצעוק, לשים לי זאת לחוק;
לא לעמוד יותר מדי ליד גדר,
ללכת הלאה כשמשב של סתיו עובר,
לא לשמוע בדבר בה הנערים,
ובגלגל בה הדברים המתוקים,
לא לעצור כשמישהו עוצר,
ולא לשמוע שמא מישהו מזמר,
לא להקשיב איך קול מתוק לוחש:
יופיה אינו ידוע, כמו מכווה של אש.
ערמה וקסמים בה, הכל בזכות הגשם. אלולא הוא, לא הייתי
תופסת את כל היופי האקראי הזה
כתבה וצלמה באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
מקסיייים אסתוש מאוד חד
השבמחקתודה, סיגליתה וחיבוק
מחקהיפה נהיה מכוער המכוער נהיה יפה הכל זורם ומשתנה...איזה מזל!
השבמחקמריבה
ריבה, ברוכה הבאה, מותק, איזה יופי שהצלחת. איזה מזל!
מחקאולי דווקא שירו של נתן זך מעמיד בסופו של דבר את היופי כמנותק לחלוטין מאיזו שהיא ידיעה: לא ידיעת היופי ולא ידיעה מה יפה ומה "לא יפה".
השבמחקבעצם - אי ידיעת היופי היא היא היופי.
יופי קיים כמעט בכל דבר - תלוי איך אתה ניפגש בו לראשונה - בלי ידיעה מוקדמת ובלי הכנה. יתר על כן:היופי קיים רק ברגע שניפגשת בו וגילית אותו... ולמרות שיש יופי גם בנוסחאות - ברגע שהכנסת את היופי לנוסחאות של ידע - אתה הופך את היופי למושג קשוח שמונע ממך מפגשים עם כל היופי (למשל זה שהבאת כאן בצילומייך).
בכלל (ואני מרגיש שאני אומר את המובן מאיליו..) אולי ממש ההפך הוא הברור! היופי הוא דבר שאתה "יודע" אותו רק כשאתה קולט אותו בלי שום ידיעה מוקדמת ובלי שילמדו או יודיעו לך עליו. כאילו שהיופי הוא הדבר היחידי החופשי ממוסכמות, מודעות ופרסום (וזה סוג של ידע).
יופי הוא הביטוי המענג היחידי בגלל החופש שלך לקבוע מה יפה לך ומה לו, בעוד שידיעה אינה ידיעה עד שהיא מקבלת "חותמת" שהיא אכן "ידע".
תודה רבה, יוסי על התגובה המפורטת. אני בהחלט מסכימה שתפיסת היופי היא חופשית ופתוחה ובזה גדולתה. מצד שני, הידע יוסיף ויעשיר את היופי. אפילו נדמה לי שאין תפיסה או קליטה של יופי באופן בלתי אמצעי בלי מצע של אסוציציות וקונוטציות. בקיצור היופי מתעתע, כי הוא יכול להכיל כל מה שסותר את עצמו.
מחקממשיך להתפעל מהכתיבה ומעושר הידע..........
השבמחקמשמח מאד
מחקשזרת מילים, תמונות קסומות וגשם, והתוצאה נפלאה. רק חבל שאי אפשר להגיב עם תמונות משלנו כדי שההנאה תהיה שלמה. אני אוהבת גשם, ואוהבת תמונות של חורף. אוהבת גם את השיר המקסים של נתן זך, ואת המנגינה של שלמה ארצי. הלוואי שיהיה חורף נעים עם הרבה מים וללא מפגעים.
השבמחקאמן, רונית. חבל שאי אפשר לצרף תמונות בתגובה. אולי העתק הדבק, האם ניסית?
מחקתודה על הבקורים שלך. שיהיה חורף גשום בלי מפגעים ושייחם בו לכולנו
אמירות מאלפות על הרבגוניות של היופי.
מחקאני מסכימה עם האמירה שהידע מוסיף כלים לקליטת היופי החבוי וזויות ראייה נוספות שהרי "טובים השניים מן האחד."
בהחלט, הידע לי לפחות מעשיר את ידיעת היופי. אם כי לפעמים הוא גם פוגע בתמימותה של הקליטה
מחק