אדום
אדום היום משחתי את השפתיים באדום. "או,סוף סוף, איזה יופי, האדום הזה, אני אוהב אותך ככה, באדום," היית אומר. ואני דווקא, שד נכנס בי, רוצֶה אדום - מה רע בכתום, סגול לא טוב. ועם וורוד מה. בלי אדום לא תאהב אותי, כוּלו צבע, אי אפשר להחליף, היום אין לי מצב רוח אדום. זאת אומרת, כן, מצב הרוח אדום, ועוד איך אדום, סמרטוט אדום, פיף פאף נכונה לקרב, הכל אדום, רק לא אודם אדום. מה אני, בובה. מה פתאום שתרווה נחת, למה להשביע רצון, שלךָ, של אחר. לבעוט! רצית אדום, קח כתום, ורוד, סגול, כחול – הכל חוץ מאדום. והיום בבוקר, באיזו קלות משחתי את השפתיים באדום! איזו שביעות רצון הופיעה על פרצופי, כמה הייתי גאה בשפתיי האדומות שנשקפו אלי מהמראָה. פיניטו לה קומדייה, נגמרו המשחקים, מותר למשוח שפתיים באדום. לפני חודשיים מַתָּ. דיסקים איך קנאתי בדיסקים שלך, איך חמדתי. עשרות. איפה עשרות?! מאות, שורות שורות, קיר מכוסה בספריית דיסקים, טאפט של דיסקים, שטוחים, שורה ועוד שורה ועוד אחת. באך, מוצרט, כל יצירה בעשרות בצועים, בעיקר לפסנתר, קתלין פרייר, קלא...