שעורי האמנות שלי
לא נולדתי עם כפית זהב בפה, אפילו לא עם כפית של כסף, מגיל צעיר מאד עמלתי לפרנסתי ורווחתי. ידעתי ימים טובים ופחות טובים. בשנות השמונים קרעתי את התחת בכמה עבודות בו זמנית, עבודת ההוראה לא פרנסה אותי אז, לִמדתי בתיכון, באוניברסיטה הפתוחה ובאולפן לעברית, נתתי שעורים פרטיים והייתי ג. יפית, זאת אומרת לא ממש היא, אבל כמוה כתבתי כתבות פרסומיות. חבר שעשה דוקטורט, הוריש לי את אחת מפרנסותיו, ללמד עברית את מר "ומה אתה עשית בשביל מדינה?" ז"א את פלאטו שרון, שאז התעתד לרוץ לכנסת. עבור הוראת עברית פעמיים בשבוע, הרווחתי מפלאטו שרון משכורת, שהיתה שווה למשכורתי משבוע הוראה בתיכון. פעמיים בשבוע הגעתי לביתו, או מה שנראה לי אז ארמונו, המקום היה יפיפה, מוקף גן רחב ידיים, האיש היה סימפטי ומאיר פנים, בני משפחתו כנ"ל, חדר העבודה היה ממוזג ומואר והשכר ראוי. מה עוד יכולתי לבקש. לעשות מלאכתי נאמנה, קרי ללמד את התלמיד עברית. אתם הצלחתם, גם אני לא. בדרך כלל, כשהגעתי בשעות שקבענו מראש, התלמיד, שהיה עסוק בטלפונים חובקי עולם, בעסקאות מעבר לים ובסתם ע...