יומן מלחמה, בריחה (23.11.23-12.12.23)
- כל העיר להשכרה - שוק מחנה יהודה נקי, כמעט ריק מאנשים. בגלל יום שני, בגלל הגשם או בגלל המלחמה - בחמש אחר הצהריים, כשמחשיך, אני נועלת את דלתות האנרגיה והדירה. אין יוצא ואין בא - כששואלים לשלומי, בסדר, אני עונה, עניין שבשגרה. אבל בחודשיים האחרונים, מה בסדר, מי בסדר, דבר לא בסדר - בקרוב יפוג תוקפו של הדרכון הפולני שלי. אמתלה לברוח למספר ימים, שִדר מוחי הבוגדני. אבל מה אגיד ומה יגידו. הייתי בטוחה שכבר נגמלתי ממה יגידו, מה איכפת לי בגילי, מה יגידו "ואם פתאום לא יהיו טיסות חזרה," דאג בני. "את השלב הזה כבר עברנו," התגוננתי. בטרמינל 3 הריק מאדם, מעולם לא ראיתי אותו כך במערומיו, תמונות החטופים לאורך המסוע מחזירות אותי למציאות. הדיו. טי. פרי. ריק גם הוא, לרגע קורץ, מזמין. וויתרתי עליו. טרמינל 3, נתב"ג, אף פעם לא ראיתי אותו ריק - בארבע אחר הצהריים חשוך בווארשה. בשדה התעופה שופן התור למוניות למרכז העיר ארוך. רק מינוס ארבע מעלות, אני מתנחמת. במסעדת המלון אני הסועדת היחידה. הריקות נדבקה אלי. ריח מוכר מילדות של לאטקעס מיטגנים קובע את בחירתי....