כבר מזמן צריך היה לנקות את חלונות הראווה בבתי המלון. מאז פרוץ המלחמה שנמשכת ונמשכת, הזניחה אותם. מחר, אמרה לעצמה כל יום מחדש, בלאו הכי אין תיירים. האבק נערם על מדפי הזכוכית ועל החפצים המוצגים עליהם. כלי הכסף בחלונות הראווה בארבעה בתי חלון יוקרתיים, שם שכרו את חלונות הראווה, הצהיבו, על חלקם ניכרו כתמי חימצון חומים, אחרים האפירו. כיוון שלא באה לנקות אותם, לא העלתה בדעתה, איזו שכבת אוקסידציה זחלה והשתלטה על פני השטח. היום, כשסוף סוף הגיעה לקינג דוויד ועמדה מול חלון התצוגה, הצטערה שלא הגיעה קודם. אפילו התאורה בתצוגה כהתה. מיד, בקשה מאיש התחזוקה להחליף את שתי הנורות השרופות. משהגיע, וכל ארבע הנורות דלקו שוב, כתמי החמצון בלטו שבעתיים. תמר התחילה עם האבק, אח"כ עטתה את כפפות הגומי להגן על כפות ידיה ומרחה את כלי הכסף בסילבו. מחשבותיה שוטטו. לאט, אחד, אחד חזרו כלי הכסף לברק הישן, זהרו. למרות ההידרדרות בשמיעתה, תמר שמעה היטב קול סמוך אליה, מבקש באנגלית לפתוח לו את הדלת. היא המשיכה בשלה, בטוחה שהמבקש פונה לאיש שירות, העומד ודאי גם הוא בקרבת מקום...
aryeh.golan@gmail.com
השבמחק