שוב תקועה במלחמה וחוזר חלילה
עכשיו, במלחמת "שאגת הארי", בין שאגת ארי אחת לשנייה, בניגוד ליוני 2025, יש לי הכבוד להיות נוכחת - מהמקלט. במלחמה ה -1 עם איראן ("עם כלביא" שמה) לא הייתי בארץ, נסעתי ל-4 ימים לפריז ונתקעתי בלי יכולת לחזור. מצחיק לכתוב, אבל בלית ברירה, הצטרפתי אז לזוג חברים לטיול שלהם מפריז לפרובנס, לניס, ג'נבה, גינואה והריביירה האיטלקית. לבסוף התגלגלתי לנופשון זקנים על חוף הים הבלטי בפולין. לארץ חזרתי מבודפסט, זו היתה הטיסה שהצלחתי לעלות עליה אחרי טלטולים של חודש ומאמצים בלי סוף להשיג כרטיס חזרה לארץ. עכשיו, ב"שאגת הארי", כפי שנתניהו מיהר לקרוא לה, אני עם השואגים. למזלי, ואולי לרוע מזלי, חזרתי ממינכן שלושה ימים לפני שצה"ל תקף באיראן. הפעם הצלחתי לחזור הביתה לפני פרוץ המלחמה. רציתי לכתוב על התערוכות בפינקוטקה מודרנה במינכן, אבל למי יש ראש. מינכן כמו מינכן, חמישית ברמת איכות החיים בעולם, שלטון מפקיר וכטבמ"ים איראנים עלינו לא עליה. היא, כפי הנראה, מיצתה את סאת המלחמות. מצאי את ההבדלים, אני לוחשת ביני לביני, כשהמציאות אף פעם אינה חוזרת על עצמה. ביוני 25 כעסתי, כש...