יש מצב או אין מצב, שאנחנו מדברים עברית
"יש מצב שתביא לי כוס מים, אחי, שמה על השיש?"
"אין מצב, שאני יקום עכשיו".
זהו, הביטויים 'יש מצב' ו'אין מצב' חדרו מזמן לעברית ופשטו בה כמו אש בשדה קוצים, כִּאילו אין ביטויים טובים ומדוייקים מהם. לא רק החבר'ה, כולנו נדבקנו.
למה?
מה רע ב'לא היה', ב-'לא יהיה' וב- 'לא היה ולא נברא'.
למה נדבק אלינו המצב הזה. מנין הוא בא ולאן הוא הולך.
לרגע חשבתי על NO WAY, אבל איפה, אין מצב.
הביטוי 'לא היה' הוא פועל בזמן עבר, 'לא יהיה' הוא אותו פועל, אבל בעתיד. זמן הווה בעברית, כידוע - אָיִן.
גם במציאות, ההווה, למעשה, איננו קיים, או לפחות, איננו ניתן לתפיסה. תארו לכם, כל מה שמתרחש - ברגע שאנחנו קולטים אותו, כבר התרחש, כבר היה לעבר. הזמן איננו עוצר, אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים
על ניסיון השוא לתפוס את הזמן בזנבו, להקפיא את הרגע ולשמר אותו - נאבקות הפילוסופיה, הספרות ובעיקר האמנות הפלסטית.
אז מה היה לנו להשליך לפח האשפה של שפת היום יום את העבר ואת העתיד ולהשתמש במקומם בשם מופשט. במקום בפועל – ב'מצב'.
אולי אין זה אלא ניסיון לא מודע של בני תמותה להיאחז במשהו, להקפיא רגע, ליצור בכח הווה אנושי או אולי להפוך את העברית הזורמת, המתגלגלת מעבר לעתיד ופוסחת על זמן הווה - לסיטואציה, למצב.
במקום הפעלים הזורמים, קבלנו הקפאה, מצב, מצֵבה, מוות - כמו שעושים הציור, הפסול או הצילום – המנסים לעצור את זרימת הזמן, להקפיא את הרגע, לאפשר את הלא אפשרי על ידי הקפאתו במסגרת.
נדמה לי, שאלו לא המית לנו ניטשה את אלוהים, ואילו דבקנו עדיין בדת היהודית, דת החיים והזמן, אין מצב, שהיינו מאמצים בשפה העברית את 'יש מצב' ו'אין מצב'.
"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה ולא תעבדם..." (שמות כ, 3-4 ) אנחנו מצווים בעשרת הדברות. היהדות במהותה מתנגדת להקפאה כלשהי. מראשיתה היא בוחרת בזרימה ונושאת על דגלה את החיים, את התנועה. את תנועת "הלך לך" – מימי אברהם עִברים אנחנו (משרש ע.ב.ר) וממעמד הר סיני - שבו הוגדרנו כּעם, חובה עלינו לספר את ספור היותינו לעם, והספור (בנגוד לפסל ומסכה) התרחש בזמן.
בלי שהתכוונתי יהודיה אני ועברית אני מדברת - לא תשמעו ממני, שיש או אין מצב.
בתמונות מלמעלה למטה:
1.מצֵבה (סופו של כל מצב), גונדר - בית הקברות היהודי, אתיופיה. צלמה - באבא יאגה
2. על אם הדרך, צפון אתיופיה. לכאורה מציאות, בעצם, בדיה, כזב, הקפאת מציאות. צלום - באבא יאגה
3.בקתה בדרך, תאור מציאות - לא נכון, הקפאת חיים, הכנסתם למסגרת - מצב. צלום - באבא יאגה
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
תגובות
הוסף רשומת תגובה