עוד קצת על החביתה
עוד קצת על החביתה ועל הבובות גם
כל עוד לא טיגנתי את החביתה, ובעצם, גם אחרי הטיגון, אוכל להוסיף ולמלא.
יהיו לי - חביתה ממולאה כל טוב, בלינצ'ס, קשקושי ביצים בבל"ט – הכל!
הנה לך, מציאות מחורבנת!
מה את בסך הכל, לעומת חביתה?!
כלום. ואני בחביתה יש לי - רוחב יריעה, שום מגבלות, גבולות, מגרות, דפוסים, סטיגמות, הגדרות, הדגרות- לא ולא!
חביתה היא אמנם ביצה, כלום, סוד הצמצום, אבל בו בזמן היא פתיחות, דמיון, אופק!
ועוד משהו, כמו בחירת כל שם, הבחירה ב"חביתה" מכוונת ומקרית כאחד. כמו בחירתה של כל מלה, כזאת או אחרת, מלה שאומרים, שחושבים וכותבים ואחר כך מפרשים ומסבירים.
בחירת שם היא כמו בחירת מלה, בחירת בעל, אשה, עבודה - גורל עיוור, יד מכוונת, או לחילופין, שליטה בחיים, ואולי שליטה לכאורה.
הבחירה ב"חביתה" היא צרוף נסיבות, גורל אבל גם בחירה אישית, גחמנית, בחירה של אופי.
והאופי - מה, גורל או בחירה?
לא משנה, קדימה חביתה !
הסברתי והסברתי, ואני שואלת את עצמי, למה להסביר, להתנצל, להתחנף, להיות אפולוגטית – תרצו תאכלו, לא תרצו לפח החביתה, וחסל.
ובעודי עומדת על משמר כבודי ומחליטה שלא להתנצל, אני מסתכלת בצילום הבובות שבחרתי.
מה פתאום בובות?
מה ענין בובות לחביתה?
ושוב אני מסבירה. שחרזאדה ספרה ספורים כדי לחיות ואני כדי לחיות מסבירה ומסבירה. אדם לגורלו יולד.
בובות תמיד משכו את עיניי. מה מסתתר שם מאחורי התמימות לכאורה?
שורות שורות הן ישבו להן בכניסה לחנות בשוק של סידה (SIDE - עיר נופש עתיקה באלאניה שבתורכיה).ׁ
מיד עלו בדעתי בובות העץ הרוסיות, הבאבושקות – כל בובה נפתחת ומכילה בתוכה בובה קטנה יותר. מחירה של הבובה עולה ככל שהיא מכילה יותר בובות. אולי גם הבובות בסידה מסתירות בקרבן איזה סוד.
הבובות כמו חביתות, כל בובה מכילה עוד ועוד בובות, נושאת בתוכה משמעות.
בובה או סמל לדבר מה אחר, שנתון להסברים ולפרשנויות.
הבובה, מעשה אדם, יצור מלאכותי ואף על פי כן, איזה פוטנציאל של רבוי, של שינויים, של תנועה, תנועה אמרנו, חיים, אמרנו.
איזה אבסורד, פוטנציאל חיים מוקפא בבובה דווקא?!
איך בובה יכולה לסמל חיים?
אז בובות, או לא בובות?
האם הבובות מתאימות לחביתה או שאינן מתאימות?
כמו החביתה גם הבובות מקפיאות חיים. אם נעשה "חביתה" לא יבקע אפרוח. אבל מצד שני, החביתה תזין חיים אחרים. אמנם אפרוח לא יבקע ,אבל הבטן תשבע.
החביתה משביעה בטן, הבובה משביעה עיניים.
כימי האנושות כך ימי הבובות, מסקרנות, מזינות את העיניים, מחקות את המציאות, מכריחות אותנו לשחק, לחקות את החיים, ואולי כך לתפוס אותם, להבין אותם, להעניק להם משמעות.
הבובות - סמל לאמנות המקפיאה את החיים על ידי חיקוים, על ידי הגבלתם, הכנסתם למסגרת. לתפוס את החיים על ידי הצרתם, הכנסתם למה שניתן להקיף, להכיל, להבין.
מסתבר, אם כך, שלמרות רצוני, לא אוכל להתפרע, בכל זאת אני מוגבלת, לבלוג שלי, למילים שאבחר להשתמש בהם, לתודעה האחת והיחידה שלי, לאי יכולתי לפרוץ את גבולות עצמי.
חזרתי לביצה, לצורה קבועה, קצת מוכרת וקצת מוטרפת, לסגירות שמבקשת להתפרץ, לחביתה שרוצה להיות אין ספור חביתות, לבובה שרוצה להיות יותר מבובה.
כל עוד לא טיגנתי את החביתה, ובעצם, גם אחרי הטיגון, אוכל להוסיף ולמלא.
יהיו לי - חביתה ממולאה כל טוב, בלינצ'ס, קשקושי ביצים בבל"ט – הכל!
הנה לך, מציאות מחורבנת!
מה את בסך הכל, לעומת חביתה?!
כלום. ואני בחביתה יש לי - רוחב יריעה, שום מגבלות, גבולות, מגרות, דפוסים, סטיגמות, הגדרות, הדגרות- לא ולא!
חביתה היא אמנם ביצה, כלום, סוד הצמצום, אבל בו בזמן היא פתיחות, דמיון, אופק!
ועוד משהו, כמו בחירת כל שם, הבחירה ב"חביתה" מכוונת ומקרית כאחד. כמו בחירתה של כל מלה, כזאת או אחרת, מלה שאומרים, שחושבים וכותבים ואחר כך מפרשים ומסבירים.
בחירת שם היא כמו בחירת מלה, בחירת בעל, אשה, עבודה - גורל עיוור, יד מכוונת, או לחילופין, שליטה בחיים, ואולי שליטה לכאורה.
הבחירה ב"חביתה" היא צרוף נסיבות, גורל אבל גם בחירה אישית, גחמנית, בחירה של אופי.
והאופי - מה, גורל או בחירה?
לא משנה, קדימה חביתה !
הסברתי והסברתי, ואני שואלת את עצמי, למה להסביר, להתנצל, להתחנף, להיות אפולוגטית – תרצו תאכלו, לא תרצו לפח החביתה, וחסל.
ובעודי עומדת על משמר כבודי ומחליטה שלא להתנצל, אני מסתכלת בצילום הבובות שבחרתי.
מה פתאום בובות?
מה ענין בובות לחביתה?
ושוב אני מסבירה. שחרזאדה ספרה ספורים כדי לחיות ואני כדי לחיות מסבירה ומסבירה. אדם לגורלו יולד.
בובות תמיד משכו את עיניי. מה מסתתר שם מאחורי התמימות לכאורה?
שורות שורות הן ישבו להן בכניסה לחנות בשוק של סידה (SIDE - עיר נופש עתיקה באלאניה שבתורכיה).ׁ
מיד עלו בדעתי בובות העץ הרוסיות, הבאבושקות – כל בובה נפתחת ומכילה בתוכה בובה קטנה יותר. מחירה של הבובה עולה ככל שהיא מכילה יותר בובות. אולי גם הבובות בסידה מסתירות בקרבן איזה סוד.
הבובות כמו חביתות, כל בובה מכילה עוד ועוד בובות, נושאת בתוכה משמעות.
בובה או סמל לדבר מה אחר, שנתון להסברים ולפרשנויות.
הבובה, מעשה אדם, יצור מלאכותי ואף על פי כן, איזה פוטנציאל של רבוי, של שינויים, של תנועה, תנועה אמרנו, חיים, אמרנו.
איזה אבסורד, פוטנציאל חיים מוקפא בבובה דווקא?!
איך בובה יכולה לסמל חיים?
אז בובות, או לא בובות?
האם הבובות מתאימות לחביתה או שאינן מתאימות?
כמו החביתה גם הבובות מקפיאות חיים. אם נעשה "חביתה" לא יבקע אפרוח. אבל מצד שני, החביתה תזין חיים אחרים. אמנם אפרוח לא יבקע ,אבל הבטן תשבע.
החביתה משביעה בטן, הבובה משביעה עיניים.
כימי האנושות כך ימי הבובות, מסקרנות, מזינות את העיניים, מחקות את המציאות, מכריחות אותנו לשחק, לחקות את החיים, ואולי כך לתפוס אותם, להבין אותם, להעניק להם משמעות.
הבובות - סמל לאמנות המקפיאה את החיים על ידי חיקוים, על ידי הגבלתם, הכנסתם למסגרת. לתפוס את החיים על ידי הצרתם, הכנסתם למה שניתן להקיף, להכיל, להבין.
מסתבר, אם כך, שלמרות רצוני, לא אוכל להתפרע, בכל זאת אני מוגבלת, לבלוג שלי, למילים שאבחר להשתמש בהם, לתודעה האחת והיחידה שלי, לאי יכולתי לפרוץ את גבולות עצמי.
חזרתי לביצה, לצורה קבועה, קצת מוכרת וקצת מוטרפת, לסגירות שמבקשת להתפרץ, לחביתה שרוצה להיות אין ספור חביתות, לבובה שרוצה להיות יותר מבובה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה