על הקסם הקטן של חיי היום יום
על הקסם הקטן של חיי היום יום
בחדר השינה שלי תולה ציור שמן קטן של צבי שור. קניתי את הציור, כי אהבתי את תנועות המריחה הנדיבות, השטוחות של הצבע הכחול ואת שילובן עם הוורוד, צרוף כמעט על סף הקיטש ובכל זאת דבר אל ליבי.
כשהתריס היה מוגף בחלקו, חדרו קרני האור מבחוץ באופן ששינה את הציור לחלוטין והפך אותו כמעט ליצירה של יעקב אגם.
תשאלו, מה הקשר בין ציוריו של צבי שור ובין אלו של יעקב אגם.
קשר אין, אבל מראה העיניים היה הראייה. שוב ושוב הסתכלתי בציור המתהווה כל רגע מחדש לנגד עיניי והודיתי על הקסמים והכשפים שמתרחשים לנגד עינינו בחיי היום יום ועל יכולתינו לראותם.
קסמים שאינם אלא נס מתחדש של תפיסה, יכולת לראות מחדש (וכחדש) דבר מה שראינו פעמים רבות, שהתרגלנו לראותו באופן מסוים.
אני נזכרת בציורים שצייר הכפור על השמשה, בילדותי עמוסת השלגים.
ילדה קטנה, מגיעה לחלון רק בזכות השרפרף, ניסיתי לראות את מה שמעבר לשמשה, את הרחוב המושלג, את הדמויות עטויות המעילים והצעיפים והכפפות שם בחוץ, אבל הכפור, חסם את המראה שמעבר, צייר וירטואוז, טוטאלי שכמותו, השתלט לחלוטין על דמיוני. שעות יכולתי להתבונן בצורות הקרח החלביות, השקופות למחצה, שהשתנו כקליידוסקופ קפוא, בצבע הקרח. מראה מוקפא לכאורה, ובו בזמן עד כמה משתנה בכל שבריר של שניה, עד כמה השתלט לחלוטין על הוויתי, מרתק אל עצמו, לא מאפשר לראות דבר מלבד משיחות המכחול שלו.
רק מי שעיניו חוו את עוצמת האור הארץ ישראלי, את אכזריותו, את יכולתו ורצונו להכאיב, מבין עד כמה שונים המראות הנצבעים בצבעו, מאלו שמושח הכפור. ואף על פי כן, למרות השוני, מה רב הדמיון – הרי שניהם קוסמים, מכשפים מדופלמים, שמבצעים את תעלוליהם סתם כך, כדי שנראה את המראות, שנבחין בהם, שנתעכב לרגע ונברך על הקסם הקטן של חיי היום יום, על היכולת להשתנות, לברוא ולהברא כל רגע מחדש או במלים אחרות, כדי שנחיה.
בחדר השינה שלי תולה ציור שמן קטן של צבי שור. קניתי את הציור, כי אהבתי את תנועות המריחה הנדיבות, השטוחות של הצבע הכחול ואת שילובן עם הוורוד, צרוף כמעט על סף הקיטש ובכל זאת דבר אל ליבי.
כשהתריס היה מוגף בחלקו, חדרו קרני האור מבחוץ באופן ששינה את הציור לחלוטין והפך אותו כמעט ליצירה של יעקב אגם.
תשאלו, מה הקשר בין ציוריו של צבי שור ובין אלו של יעקב אגם.
קשר אין, אבל מראה העיניים היה הראייה. שוב ושוב הסתכלתי בציור המתהווה כל רגע מחדש לנגד עיניי והודיתי על הקסמים והכשפים שמתרחשים לנגד עינינו בחיי היום יום ועל יכולתינו לראותם.
קסמים שאינם אלא נס מתחדש של תפיסה, יכולת לראות מחדש (וכחדש) דבר מה שראינו פעמים רבות, שהתרגלנו לראותו באופן מסוים.
אני נזכרת בציורים שצייר הכפור על השמשה, בילדותי עמוסת השלגים.
ילדה קטנה, מגיעה לחלון רק בזכות השרפרף, ניסיתי לראות את מה שמעבר לשמשה, את הרחוב המושלג, את הדמויות עטויות המעילים והצעיפים והכפפות שם בחוץ, אבל הכפור, חסם את המראה שמעבר, צייר וירטואוז, טוטאלי שכמותו, השתלט לחלוטין על דמיוני. שעות יכולתי להתבונן בצורות הקרח החלביות, השקופות למחצה, שהשתנו כקליידוסקופ קפוא, בצבע הקרח. מראה מוקפא לכאורה, ובו בזמן עד כמה משתנה בכל שבריר של שניה, עד כמה השתלט לחלוטין על הוויתי, מרתק אל עצמו, לא מאפשר לראות דבר מלבד משיחות המכחול שלו.
רק מי שעיניו חוו את עוצמת האור הארץ ישראלי, את אכזריותו, את יכולתו ורצונו להכאיב, מבין עד כמה שונים המראות הנצבעים בצבעו, מאלו שמושח הכפור. ואף על פי כן, למרות השוני, מה רב הדמיון – הרי שניהם קוסמים, מכשפים מדופלמים, שמבצעים את תעלוליהם סתם כך, כדי שנראה את המראות, שנבחין בהם, שנתעכב לרגע ונברך על הקסם הקטן של חיי היום יום, על היכולת להשתנות, לברוא ולהברא כל רגע מחדש או במלים אחרות, כדי שנחיה.
נכון. היכולת לזהות שינוי או להשתנות נותנים משמעות חיובית לחיינו.
השבמחק