טלוויזיה

בארוחת ערב שבת הם דברו בשני קולות, הפעם לא רבו.
הוא:
"בשנות השמונים," סיפר, "כשאפילו לא חלמנו על אינטרנט, ידענו מה קורה  מהעתונים, מהרדיו ומהטלוויזיה. אבל לא לכל אחד היתה טלוויזיה. הטלוויזיות היו  יקרות, לפעמים, רק לשכן אחד בבניין היתה טלוויזיה. בערב, השידורים היו רק בערב,  השכנים היו מתכנסים אצל בעל הטלוויזיה.
"הטלוויזיות יובאו לארץ מגרמניה. מחיר שעת עבודה שם היה מחיר ראוי,  לפני שהסינים השתלטו על תעשיית האלקטרוניקה וייצרו זבל בכמויות שמטביעות את העולם.
"בקיצור,  ימים אחרים.
"את  נעמי, אשתי, הכרתי במסיבה. הייתי גרוש טרי ומשועמם. חפשתי בת זוג.
"בקיצור, חבר, שעבד איתי הבטיח להכיר לי את בת הדוד של אשתו שגם היתה גרושה. בפורים, החבר הזמין אותי למסיבה. הוא הזמין גם את נעמי."

היא:
" 'בכלל הגעתי למסיבה עם מישהו אחר'.
"במסיבה סיפרתי שהתקלקלה לי הטלוויזיה.
"למחרת הוא הגיע אלי הביתה והביא לי את הטלוויזיה שלו. הביא אותה ונסע. וואוו.
זה היה וואו.
"אחרי חצי שעה הוא מטלפן ואומר לי, את יודעת,  מה זה משעמם לי בלי טלוויזיה.
" 'טוב' , אמרתי לו, 'אז בוא אלי לראות טלוויזיה.'
"מאז  הוא פה, ארבעים שנה רואה אצלי טלוויזיה."