איליה עייף
"היתה לי נוסעת, דבורה, כל יום הייתי לוקח אותה מטבריה לקרית שמונה. כל יום. אשה מבוגרת. היינו חברים.
"יום אחד אני נוהג ואני מרגיש שאני לא יכול העיניים נעצמו לי, אמרתי לעצמי, זה מסוכן.
"אני אומר לה, דבורה, אני מוכרח לעצור, חייב לעצום את העיניים לכמה דקות.
"היא אומרת לי, אין בעיה, איליה, כמה אתה רוצה לישון. לא יודע, אני עונה לה, עשרים דקות כזה, אחותי, אני מוכרח.
"בסדר, איליה. בסדר.
"אני עוצר בצד. רק מוריד את הידיים מההגה והעיניים נעצמות מעצמן. לא יודע כמה זמן ישנתי, פתאום מרגיש משהו על הכתף שלי.
"איליה, די, די, אתה נוחר.
"דבורה, אני מצטער, נשמה.
"אנחנו ממשיכים לקרית שמונה. לפי הווייז, יש לנו עוד חצי שעה.
"למחרת, כרגיל, אני מתכונן לנסיעה עם דבורה.
שעה לפני הנסיעה מתקשר אלי הבוס שלי, מתפקע מצחוק.
"איליה, אתה השתגעת, הלכת לישון באמצע הנסיעה וגם נחרת. הוא מתפקע, בין צחוק לצחוק הוא מצליח להגיד, שהיא בקשה לשלוח לה נהג אחר. היא לא רוצה לנסוע איתי, היא היתה הנוסעת הכי טובה שלי. חשבתי, שאנחנו חברים.
"תגידי, יש לך מישהי בשבילי, עם המון כסף, אני צריך מישהי עם המון כסף, שתגיד לי, די, איליה, אתה לא צריך לעבוד יותר. יש לי חובות. כל הזמן חובות. מכירה מישהו בארץ, שאין לו חובות.
"התגרשתי, שלושה ילדים. עכשיו סבייטקה טלפנה, בת 17. עובדת בחנות בגדים. 400 שקל מקבלת כל יום. אמא שלה כבר מבקשת ממנה, שתסדר גם לה עבודה."
"איליה, יש לי בקשה," קטעתי לרגע את המונולוג, "בבקשה, תוכל לעצור בשער הגיא, אני צריכה להיכנס רגע לשירותים."
"אתה יודע מה," לא אפשרתי לו לענות, "אתה זקוק להפסקה קצרה, אקנה לך קפה, אתה צריך קפה."
"בטח שאני עוצר, אבל את רוצה לקנות לי קפה,
באמת, את רוצה לקנות לי קפה, פעם ראשונה אשה מזמינה אותי למשהו."
"נו תעצור, איליה, בבקשה."
"לא, לא נעים לי, אני ארד גם כן. יש לי קפה בחינם ב-30 ש"ח לחודש, אני קונה תלוש לכל החודש, אז עכשיו זה חינם."
איליה לא הסכים שאקנה לו קפה.
"ופעם," המשיך לספר, כשחזרנו למונית, "אני נוסע עם אבא ושתי בנות, פתאום הוא אומר לי, אתה נראה עייף, נהג. כן, אני עונה לו כמו מטומטם. טוב אז תעצור, הוא אומר. מה לעצור, עכשיו, אני שואל, מנסה לשכנע אותו, שזה בסדר, אני יכול לנהוג, במאה אחוז אני יכול לנהוג. אבל שום דבר לא עוזר. תעמוד בצד, הוא אומר לי, ואני עוצר. בנות, יורדים, עכשיו, הוא אומר לבנות. כלום לא עוזר. זה הסיפור."
איליה גומר את הסיפור בכניסה לנתב"ג, כאילו ידע בדיוק כמה מילים עליו להגיד עד שדה התעופה.
לא, לא אשמע ממנו עוד, הוא לא ייקח אותי יותר במונית, היה רוצה, אבל הוא לא ירושלמי. במקרה הגיע לירושלים, היתה לו נסיעה מראשון.
יש לך כישרון להקשיב ולספר. במידה רבה הסיפור של איליה הוא הסיפור של כולנו.
השבמחקרונית יקרה, קודם כל, תודה רבה. שנית, כמה נכון מה שכתבת
השבמחקסיפור מקסים ושובב .איליה מזכיר קצת את פורסט גאמפ
השבמחקתודה רבה, הילה. לא חשבתי על זה, אולי. חיבוק
מחקשוב אכתוב כמה יפה יכולת שלך להקשיב ולראות כל כך הרבה בכל כך הרבה אנשים ונושאים שכל אחד עולם מלואו ורובם המוחלט לא נגלה. ובנוסף היכולת להעלות הכל על הכתב ולהעשיר את כולנו. כל הכבוד
השבמחקכמה כייף לקרוא את מה שכתבת. תודה רבה, יקר
מחק