סטאלין בארון החשמל

השתבש לי בראש, זה בטוח, אני רק לא יודעת לאיזו קטגוריה ב"מדינה בהפרעה" אני שייכת.  לאחד מכל חמישה ישראלים פוסט טראומטיים, אחת מתוך 7% מהאוכלוסיה שסובלים מ OCD, או אחת שסובלת מדכאון, חרדה או התמכרויות. (את הנתונים העתקתי מרשימה של גדעון לב, ב"הארץ").על כל פנים, לכתוב או לערוך את עצמי, אני לא מצליחה, אז אני מסדרת.
את הבית, את הבניין... מי יודע,  אולי הסדר יעזור לי לצאת מהכאוס, שאני, כחלק מהאנחנו פה, שקועה בו.
כדי לסדר את הבניין התלבשתי על חיים, מנקה המדרגות שלנו.
חיבתי אליו, כמו גם חיבת הדיירים האחרים אליו ידועה. פעם עשיתי עליו סרט.
חיים, יליד יוגוסלביה, בעל משפחה, הוא חוזר בתשובה, תלמיד חכם, עובד בספריה הלאומית, אבל מתפרנס מניקוי חדרי מדרגות.
לפני מספר שבועות, כשהכטב"מים עדיין עפו, חיים סילק מהמקלט כל גרוטאה מיותרת, אבל בזה לא היה לי די.
השבוע סלקנו ג'אנק מחדר ההסקה ומאחד מארונות החשמל, שלא סולק משם כחמישים שנה, ימי חיי הבניין.
בין שקיות  ניילון קרועות ומאובקות, בין ברגים, מסמרים וקפיצים חלודים, בין קופסאות ריקות של פעצ'יווקעס שלא ברור למה נועדו ומה הכילו, בין נורות שרופות,  בין פיסות עץ שהשד יודע במה תמכו, בין חלקי אבנים שנשרו מהקיר, כשקדחו בו להחליף קופסה ולוח בקופסה ולוח אחרים בלטה שקית ניילון אחת, מאובקת. עובי שכבת האבק לא העיד על חמישים שנה, אולי עשר או עשרים בלבד.
בשקית היו שני ספרים בכריכה עבה. הכותר, לא תאמינו - הרבה לפני הימים, שהעברית הכילה את המלה כותר - י.סטאלין.
האחד ספר בכריכה ירקרקה "בעיות הלניניזם" משנת 1945, ספריית פועלים, פלסטינה, והאחר, כריכה בצבע בז' עם שמו של סטאלין באותיות אדומות, "כתבים עיוניים" משנת 1953,
גם כן של ספריית פועלים.
אף שיש בבניין שלנו לא מעט קוראי ספרים, מיד ידענו חיים ואני, מי הבעלים של אלו.  כדי לשמור על שכנות טובה,  אקרא לו ש'.
גם בהשוואה לקוראי הספרים האחרים בבניין, ש' הוא תולעת ספרים משכמו ומעלה או נכון יותר כדרכן של תולעים משכמו ומטה. הוא מכור, הוא אבוד, ימצא אותם תחת כל שיח רענן וקמל, ליד כל פח אשפה, קרש,  מעל לכל גדר. הוא חייב להציל אותם, לאסוף אותם, לאגור.
חדרו עמוס כל כך בספרים  עד שאי אפשר להיכנס אליו. רק כיסאו  פנוי. הוא בטח מגיע אליו בזחילה, אם כי הספרים נערמים גם על הרצפה, מסתירים את האור בחלון. הערמות כבר תפסו עצמאות, הן גדלות מעצמן. לא מפתיע שחלקן  גלש גם לפרוזדור דירתו.
למחסן שלו אי אפשר לדחוס אפילו חוברת דקיקה, גם לא  גפרור.
אשתו איימה עליו, שאם יתווסף עוד ספר לספריה מחוץ לחדרו, היא תעבור לדירה אחרת. בלעדיו, כמובן.
אבל ש', כמו אלכוהוליסט המחביא את המשקאות האסורים מפני הסובבים אותו, מצליח להערים עליה.
פה ארגז מלא ספרים ליד דלת המחסן שלו, ליד מחסן של דייר אחר, ליד המקלט. ועכשיו, גם שקיות בחדר ההסקה, בארונות חשמל.
הוא זוכר איפה הניח אותם, מה הניח.
ואני, מה אני  עושה. אלוהים, סטאלין כבר נמצא בארון החשמל, לא ירחק היום וגם ביבי ייכנס לשם.
"מדינה בהפרעה", אמרתי כבר.