אורנים וראשי בקר

ככה, כבדרך אגב, בלי סיבה נראית לעין, בטיילת שרובר בירושלים, לפני כשבועיים, כרתו 4 עצי אורן בני עשרות שנים שהצלו על מי שעבר או ישב על הספסלים מתחת. בריאים, לגמרי בריאים, היו האורנים. יעידו על בריאותם הגדמים. נהניתי מצלם וראיתי אותם כמעט מידי יום ביומו.

האורנים היתמרו מעל הטיילת בתחתיתו של בית פאליק, שפניו לרחוב כספי ואחוריו לטיילת.
בבית המיליונר פאליק, המוגן גם מלוחמה גרעינית,  לא אחת מתארח/מתגורר ה"זוג המלכותי". העצים, כפי הנראה, הפריעו למי מבני הבית או לאורחים החשובים. "חולים" בטח הכריזו עליהם ונגזר דינם לכריתה ומהטיילת נעלם משטח צל מחיה.

מה שמזכיר לי, להבדיל, סיפור של אבי על השנים באוזבקיסטאן בתקופת מלחמת העולם השניה.
אבא שלי היה אז בוקר. הג'וב שלו היה להעביר עדרי בקר מאוזבקיסטאן, מדינה ממדינות ברה"מ, לחזית.
בדרך, כשעדר הבקר עצר באיזו עיירה או כפר, הפוליטרוק המקומי היה מגיע עם וטרינר לבדוק את הבקר. בכל בדיקה כזו היה הוטרינר בוחר כמה  ראשי בקר ומצהיר על מחלתם. חולים מדומים היו. הפוליטרוק חתם על הוראה, ושחטו את ראשי הבקר שנבחרו. את הבשר חילקו ביניהם הפוליטרוק והוטרינר, מכרו אותו בשוק השחור. אבא שלי קבל גם איזו עצם, דמי שתיקה, בזכותה לא ידע רעב.
השיטות ידועות ועתיקות אף מהאורנים שנכרתו.

אבל התאנים בטיילת כבר נתנו ריחן, הצלחתי לקטוף לי כמה. קליפתן ירוקה, לא רכה עדיין, אבל מתרככת והולכת. הפנים, הבשר האדום מתפצפץ, חמצמץ מתוק. אומרים שפרי גן העדן איננו תפוח אלא תאנה.
מקווה שלא יעלה על דעת איש לכרות את עצי התאנה.