חיים שאחרי

 

"אני חיה וגם אני אמנית", כתבה אביבה בלום הישראלית לוויטק ציישנייבסקי, צייר פולני. (Wojciech Ciesniewski)

לפני מספר שנים, במקרה, התגלגל לעיניה ציור של 3 נערות בבית ילדים יהודי באוטבוצק, לאחר המלחמה. מיד זיהתה אביבה את עצמה כנערה עם החתול בציור של ציישנייבסקי.

הגילוי הפעים את השניים. מהרגע הראשון ההתרגשות  הרקיעה שחקים והובילה  לשיתוף פעולה אמנותי. התוצאה: תערוכות משותפות בפלוצק ובאוטבוצק בפולין והתערוכה "חיים שאחרי", "Life, after all"  בירושלים, בגלריה במלון הנשיא.

אביבה בלום,  בת 92, היא  אמנית ישראלית ילידת פולין. בציור של ציישנייבסקי, היא בת 14,  ישובה על ספסל עם שתיים מחברותיה. את "החיים שאחרי"  היא חיה בארץ, רושמת ומציירת בעיקר טבע ונופים אבסטרקטיים. מציירת כדי לשכוח.

"אני לא זוכרת בני אדם, רק נופים וגינות," היא מעידה על עצמה על התקופה ההיא, בה הוברחה  בזהות פולנית לחווה, שהיתה לה כגן עדן.

וויטק ציישנייבסקי, פולני קתולי, נולד ב- 1958. בקורותיו "סיפור מעומעם על סבים גרמנים, שעברם הפוליטי אינו ידוע", כפי שכתוב בדברי ההסבר בתערוכה. את "החיים שאחרי" שלו הוא חי בפולין, אמן בינלאומי,  פרופ' באקדמיה לאמנות בווארשה, מצייר אנשים. בשנים האחרונות הוא מתמקד  בהשראת צילומים בשחור לבן בציור של יהודים לפני, בזמן ואחרי המלחמה. אף שההשראה שלו הם צילומי סטילס בשחור לבן, התוצאה היא מעין החייאה  של חיים שהיו בצבע, אף כי בחלקם למרות הצבע מבצבץ עצב.

היא - רוצה לשכוח ויוצרת טבע. הוא - מנסה לזכור, ליצור זכרון חזותי של פני אנשים שהיו. שניהם אמנים שמתמודדים עם רוע שנגע בנפשם, בדרכם, אולי יכולים לו. בתערוכה בירושלים הוא אף נוגע ברע שהתרחש עלינו ב 7.10.

Blum and Ciesniewski

ואני - שלושה שבועות חלפתי בבוקר כמו זומבי על קירות התערוכה בדרכי לתרגול היוגה בלי להשתהות. אתמול כשהשתהיתי לרגע, זכיתי. הדברים המבורכים תמיד מגיעים אלי במקרה. התערוכה במלון הנשיא בירושלים עד 12.6.2024.

חלל התערוכה

הנה הלינק, למי שירצה לקרוא ולשמוע עוד

https://instytutpolski.pl/telaviv/2024/04/26/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A7