קינדרבלוק 66 - האם אלוהים היה שם

"

... התחלתי לקלל את אלוהים בכל הקללות שידעתי אז, הייתי בן 12, בלי הורים, רעב, חולה, מיואש, קללתי וקללתי כל יום בעיקר במחראות. אחרי שנגמר לי מהקללות, חיכיתי שאלוהים יעניש אותי, אבל הכל נמשך כמו שהיה, מאז אני לא מאמין באלוהים."

 

כך, בערך, ספר נפתלי פירסט, חברי מזה ימים הרבה ואחד מגבורי הסרט "קינדרבלוק 66 : השיבה לבוכנוואלד" , שהוקרן  בסינמטק, בפסטיבל הסרטים בירושלים לפני יותר מעשור.

 

הסרט הוקרן במסגרת סרטי החוויה היהודית, בנוכחות  המפיקים: סטיבן מוסקוביץ' (שגם צלם), בראד רוטשילד, פול טורליק ומרטין פול.

הסרט עוקב אחרי נפתלי דיורו פירסט, פאבל קון, ישראל לזלו ואלכס מוסקוביץ, נצולי הקינדרבלוק בשיבתם המאוחרת לבוכנוואלד וויימר.

 

יש או אין אלוהים, היא אולי השאלה העתיקה ביותר במחשבה המערבית. זו שאלה פילוסופית קיומית, שמקבלת משנה תוקף אישי בעתות של צרה, שפוקדות כל אחד מאתנו. קללתו של נפתלי פירסט, למרות השוני,  היא ווריאציה על קללתו העתיקה של איוב.

 

האם תשובתו של פירסט היא אכן התשובה, אולי  דווקא עלילתו המקוטעת של הסרט חותרת תחת דבריו של פירסט, אולי מסתננת  שם איזו משמעות, אולי היה שם בכל זאת איזה אלוהים, בקינדרבלוק 66 במחנה בוכנוואלד, בגרמניה.

 

אולי אל לנו לחפש שם את אלוהים, אולי די לנו, אם נמצא אלוהים בדמות אדם, שהעז לבקש ממפקדי המחנה, שמיכות לילדים שלא יקפאו למוות.

"חמש, עשר שמיכות, כמה?" שאל אותו מפקד המחנה, "אלפיים," אלפיים שמיכות הוא אמר וקבל אותן, כדי שהילדים לא יקפאו למוות.

 

אולי האלוהים אינו קיים אלא בהתגלמותו של האדם הנוטל אחריות על חיי זולתו, כהגדרתו של עמנואל לוינס, האתיקן הגדול של פני האדם.

 

אולי די לנו לראות את פניו של הזולת ולהתחייב, לטול אחריות לקיומן של פנים אלו על יחודן החד פעמי ובכך לגלות את אלוהים או את צלמו. 

הפילוסוף, עמנואל לוינס, אינו  מסתפק במשותף בינינו. אלו היינו רק דומים זה לזה, כמה קל היה לנו ליטול אחריות זה לחייו של האחר. הרי השנאה האנושית נובעת דווקא מהשוני של האחר. לכן נטילת האחריות על חיי הזולת, קשה כל כך למי שמוכן לשאת בנטל.

 

חוכמה גדולה לאהוב  את הדומֶה לך, נראֶה, נראֶה אותנו אוהבים את האחר, את השונה, את הזר, את הגר. זו משמעותה האמיתית של האתיקה של עמנואל לוינס, שמקורות נביעתה הם האתיקה היהודית. לא רק ואהבת לרעך כמוך, אלא ואהבת את הגר. או לפי אחד הפרושים המפליאים של ו'אהבת לרעך כמוך', קרי ואהבת לרעך, לא רק במשמעות של חברך, אלא גם לזה שמרע עמך, שגורם לך רעה.

בקינדרבלוק 66 בבוכנוואלד אף אחד לא צעק, שיש להציל את  הילדים. שם נעשה הדבר בלחש, במחתרת. מתחת לאפיהם ומתחת לעיניהן המשגיחות של הנוגשים הנאצים. במחנה בוכנוואלד, ליד ויימר, היו בעיקר אסירים פוליטיים, המחנה נוהל על ידם.  זו היתה אחת משיטותיהם  של הנאצים לשמור על השקט ולמנוע תסיסה בין האסירים. בגלל המחלות בקרב האסירים פחדו המפקדים הנאצים  להתקרב אל הבלוקים. העבודה המלוכלכת הוטלה על האסירים הפוליטיים. 

 

המחתרת הקומוניסטית הצ'כית יחד עם המחתרת היהודית שמו להם למטרה להציל כ- 900-1000   ילדים יהודיים, שהגיעו למחנה בסוף 1944 ובתחילת 1945. האחראים על ההצלה היה אנטונין קלינה, Antonin Kalina קומוניסט צ'כי  וגוסטב שילר, עוזרו, מהמחתרת היהודית.

קלינה הצליח לרכז את הילדים היהודים עד גיל 12, בבלוק 66. הילדים לא אולצו לצאת לעבוד ולא אולצו לצאת החוצה למסדרים, שנמשכו שעות בכפור וגבו קורבנות. המסדרים נערכו בבלוק והמשגיח הגרמני, הגיע לבלוק כדי לפקוד אותם.

שלא תטעו לחשוב, שהיה שם גן עדן, אבל בקינדרבלוק לא היו מכות. האסירים הפוליטיים, שהיו מקבלים מידי פעם חבילות מזון מהצלב האדום - על היהודים  נאסר להנות מחבילות אלו ומפירי ההוראה, מקבלים או נותנים, נדונו לעונשים ולמוות – למרות הרעב הכבד, והסכנה הכרוכה בכך, חלקו  את המזון עם  הילדים היהודים.

יהושע ביכלר, מלהבות חביבה, שהיה בין ילדי הקינדרבלוק, ספר בעדות, שנתן ב-1964 , שקלינה ועוזריו, אפילו ארגנו לילדים סוג של למודים. הילדים יכלו לפנות אליהם בכל בעיה, ואכן אחרי שהפשירה  קצת חשדנותם של הילדים רבי התלאות, הם פנו לקלינה ולעוזריו.

 

כשהכוחות האמריקאים התקרבו לווימר, החליטו הגרמנים לנטוש את המחנה ולקחת אתם את היהודים לעוד צעדת מוות. המחתרת בראשותו של קלינה, נתנה הוראה לילדים לא להתייצב ובשום פנים ואופן לא לצאת ממטותיהם אל המסדר שלקראת היציאה. 

אם יבואו לקחתם, הורה קלינה לילדים להתעקש שאינם יהודים. לא ברור איך, אבל המחתרת הצליחה לזייף את תעודות הילדים. כשקלינה התייצב  בפני מפקד המחנה, שדרש ממנו לארגן את היהודים ליציאה, טען קלינה, שכל הילדים אינם יהודים. ילדים שנבהלו והתייצבו למסדר לא נצלו, אלה שנותרו בקינדרבלוק והכחישו את יהדותם, נצלו.

אז היה או לא היה אלוהים בקינדרבלוק 66 בבוכנוואלד.

אנטונין קלינה, אינו בין החיים, הוא נפטר בפראג בזקנה מנוונת, עני, חסר שיניים ונשכח.

בתום הקרנת הסרט, הודיעה נציגת יד ושם, על הכרזתו של אנטונין קלינה כחסיד אומות עולם. קצת באחור לקלינה.

יהי זכרו ברוך.

למעלה בצילום: אנטונין קלינה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

  

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה