תספורת
בזמן הקורונה התגלגלתי לרחוב אגרון השומם והנה מספרה פתוחה, הספר כמו חיכה רק לי.
אחרי הקורונה ולאחר כבוד עבר דורון הספר ל"וולדורף אסטוריה", הלו הוא מלון "פאלאס" המוכר, ואני אחריו. מלון פאלאס תוכנן על ידי נחאס ביי ונבנה בירושלים בין השנים 1928 ו-1929 על חלקו של בית הקברות המוסלמי באישורו של הווקף.
כשהגעתי לירושלים בשנת 1985 , פאלאס כבר ירד מגדולתו ואכלס את משרד החקלאות. אחר כך, למרות יופיו, שנים עמד מבוייש בשממונו עד שנקנה על ידי האחים רייכמן, שופץ, והיה ל"וולדורף אסטוריה", כבודו הושב לו והוא נחשב לאחד מהמפוארים שבמלונות ירושלים.
(במוצאי שבת, בלובי המלון ישובים זוגות זוגות של חרדים משתדכים)
אף שמאז הסתפרתי לא אחת אצל אותו ספר, רק היום שמתי לב לתערוכה מול המספרה.
על הקיר תולות מסגרות של חלונות ודלתות מבניין פאלאס המקורי ובתוכן צילומים מקורותיו של "פאלאס" ואיך נהיה "וולדורף אסטוריה".
בזכות התערוכה, ההמתנה לספר התקצרה לי. תענוג.
כשאת כותבת על ירושלים, אני הולכת בעקבותייך ומרגישה כמו תיירת עם מדריכה מקומית. גם אני זכרתי באהבה את רחובות חיפה כשהייתי תלמידה בבית ספר ואחר כך סטודנטית, והתרגשתי לחזור לשם עם בנותי , לבית הספר הישן, לספריה, לרחוב בו גרה חברתי הטובה לזיכרונות. רוב מה שזכרתי השתנה ללא הכר. לפעמים עדיפה הנוסטלגיה והזיכרונות על פני החדש.
השבמחקזה נכון, לפעמים עדיף הזכרון. אבל, כשלא יכולתי להגיע למקומות שגדלתי בהם בעיר הולדתי בפולין, הייתי מתוסכלת. הבנתי עד כמה, רק כשהותר לי לבקר שם
השבמחק