הבוקר, בחיפושיי אחרי שירותים בירושלים, בגן הפעמון בישרו לי המנקים, שהשירותים לא בסדר. בתחנה הראשונה הם היו בסדר, ז"א, שהתא ה-1 היה מלוכלך, התא ה-2 היה נקי אבל חסר נעילה, התא ה-3 כנ"ל, בתא ה-4 לא היה נייר טואלט ולא היתה נעילה, בתא הנכים נשמתי לרווחה, הכל היה שם. בסוף גיליתי, שהסבון בכה מאד אבל יוק, לא היה שם. כמעריצה גדולה של שירת ביאליק, ששאל, "התדע מנין נחלתי את שירי", אומר, שאחרי נסיון הבוקר השראתי באה לי מהתחת. בכלל, עלי להודות, שבאחרונה, יותר ויותר התחת הוא מקור השראתי והארותיי. כן, כן, אחיי ואחיותי, בני עם הסגולה, הנה ההארה מהיום: את מצבם של תושבי מדינה או את איכות חייהם אפשר לגזור לפי רווחתו של התחת, או במלים אחרות, ככל שיש יותר בתי כסא ציבוריים נאותים, כך איכות חיי התושבים באותה מדינה או עיר טובה יותר. לדוגמא, בשנת 1987, ממש בראשית הפרסטרויקה, נסעתי לברה"מ בעקבות מוזיקה רוסית. המוזיקה שהאזנו לה ולמדנו אותה היתה שמימית, אבל, אוי היה למי שנצרך לשירותים, הם וריחותיהם היו מהגיהנום. אם בכלל היו. בהודו , שנתיים או שלוש לאחר מכן, בקוצ'ין,...
תגובות
הוסף רשומת תגובה