שלום רייזר, (Shalom Reiser), איזה קו. אילו לא היה שלום רייזר, היה פיקאסו, חשבתי, כשראיתי את הרישומים שלו לראשונה לפני שלושים שנה. לא רק אני, סוכן אמנות משותף שהיה לפיקאסו ולרייזר אמר : "מבחינת הקו הוא עולה על פיקאסו". אז מה, מי שמע על שלום רייזר. שלום רייזר, צייר ישראלי, יליד פולין (1920-2001), חי יותר ממחצית חייו בבתי משוגעים. בתי משוגעים קראו להם אז, אבל לא בטוח שרייזר היה כזה משוגע. צייר מעולה וטוטאלי היה גם היה, עוף אחר, נשמה אחרת היה וגם היה. אף שלא היה מסוכן לציבור או לעצמו, נסיבות חייו, גורל או מה שתרצו, הביאו אותו תחילה למחלקה הפתוחה בגבעת שאול, אחר כך לסגורה בטלביה בירושלים ועם סגירתה לשלילת חירותו במחלקות סגורות באבארבאנל ולבסוף לטירה. נצבט ליבי, כשקראתי על חייו. למה קראתי. סיפור. בשנות השמונים, יוסי סוויד, קולגה של אחי, מאספניו של רייזר, המליץ על תערוכה שלו בבית האמנים בירושלים, שאורגנה על ידי טלביה. נגררתי אחרי אחי. יצאנו מהתערוכה, כל אחד עם רישום גדול וממוסגר של רייזר, בטוחים שהתמורה, שלא היתה נמוכה אז, תגיע לכיסו של האמ...
לא מגדל בבל, גם לא ארמון Wawel המפורסם בווארשה, אלא פינה זעירה בין רחוב קרולבסקה, הרחוב המלכותי, ובין רחוב Krakowskie Przedmiescie , שוֹקוֹלַטְייֵר בשם "וָאווֶל", חנות של מותג ממתקים פולני ידוע, אני נכנסת אליה, טועמת גלידת שמנת ומתאכזבת. הגלידה בעגלות טעימה יותר, ביתית. נזירה זערורה באפור, לא העזתי לצלם את פניה, מתחבאה בנישה בשולחן מולי. אין כמו שיטוט. היום כבר מדדתי ברגלי את הדרך מבית המלון לאורך אַלֶיֶה יֶרוֹזוֹלימְסְקֶה, שדרות ירושלים בעברית. בצומת עץ הדקל פניתי שמאלה לרחוב נובי סבייאט, העולם החדש בעברית. אוניברסיטת וארשה. ירוק שם, מוצל. אף אחד לא עוצר אותי בשער, אף אחד לא שואל ולא בודק בחפצי. מול הכניסה לאוניברסיטה חנות הספרים על שמו של בוִלֶסווָאב פרוּס. (סופר ומסאי פולני 1847-1912). כמעט לא נותרו חנויות ספרים כאלו בארץ. בכניסה על לוח שחור ומלבני ציטטה של שימבורסקה בכתב ידה: "קריאת ספרים היא המשחק היפה ביותר שהמציאה האנושות" במדף הבסטסלרים לוכד את מבטי ספר אפור, "איך לא לחבב יהודי", כתוב על הכר...
עכשיו, במלחמת "שאגת הארי", בין שאגת ארי אחת לשנייה, בניגוד ליוני 2025, יש לי הכבוד להיות נוכחת - מהמקלט. במלחמה ה -1 עם איראן ("עם כלביא" שמה) לא הייתי בארץ, נסעתי ל-4 ימים לפריז ונתקעתי בלי יכולת לחזור. מצחיק לכתוב, אבל בלית ברירה, הצטרפתי אז לזוג חברים לטיול שלהם מפריז לפרובנס, לניס, ג'נבה, גינואה והריביירה האיטלקית. לבסוף התגלגלתי לנופשון זקנים על חוף הים הבלטי בפולין. לארץ חזרתי מבודפסט, זו היתה הטיסה שהצלחתי לעלות עליה אחרי טלטולים של חודש ומאמצים בלי סוף להשיג כרטיס חזרה לארץ. עכשיו, ב"שאגת הארי", כפי שנתניהו מיהר לקרוא לה, אני עם השואגים. למזלי, ואולי לרוע מזלי, חזרתי ממינכן שלושה ימים לפני שצה"ל תקף באיראן. הפעם הצלחתי לחזור הביתה לפני פרוץ המלחמה. רציתי לכתוב על התערוכות בפינקוטקה מודרנה במינכן, אבל למי יש ראש. מינכן כמו מינכן, חמישית ברמת איכות החיים בעולם, שלטון מפקיר וכטבמ"ים איראנים עלינו לא עליה. היא, כפי הנראה, מיצתה את סאת המלחמות. מצאי את ההבדלים, אני לוחשת ביני לביני, כשהמציאות אף פעם אינה חוזרת על עצמה. ביוני 25 כעסתי, כש...
תגובות
הוסף רשומת תגובה