פני מלאך

 

תייקתי ותייקתי.

כשלא תייקתי, חיכיתי למלחמה.

אז עוד לא ידעתי שיקראו לה "מלחמת ששת הימים".

 

כמו חרדון הייתי מתחממת  בשמש על מעקה האבן, שתחם מרפסת ענק, וחולמת בהקיץ על בחורים ושאר הבלים.

 

החיילים בבסיס היו עסוקים  במילוי שקים בחול, ואנחנו, חיילות השלישות, אחרי שתייקנו את רשימות החללים הצפויים בכל גדוד ובכל חטיבה, היינו יוצאות מהמשרד אל המרפסת רחבת הידיים, שברובה היתה מוצלת, חוץ מהמעקה, שחלקו  נותר בשמש. אהבתי את צמרות עצי האקליפטוס בפיקוד ואת ריחם.

לפעמים נמנמנו על המעקה,  בעיקר פטפטנו.

 

על המרפסת לחשה לי  'פני מלאך', שהיא מתחתנת.

 

'פני מלאך' זה השם, שדוּדו, המפקד, הדביק לה, וכך קראנו לה. כי אף שנראתה מבוגרת מאתנו, פניה היו באמת פני מלאך. לא שראינו מלאכים הרבה, אבל חשבנו שכך הם צריכים להראות: פנים עגולים, עיניים כחולות, שיער בהיר ועור חרסינה לבן, שנדמה היה, שאם נגע בו, ייסדק.

 

פתאום התחילה לבכות, שהמלחמה הזאת שיבשה לה את התכניות, והיא כבר לא יכלה, לא יכלה. 

התגאיתי בלבי, שרק לי ספרה על החתונה, כי החתונה של 'פני מלאך' היתה סוד, לפחות כמו המסמכים שתייקנו. עם וידויה של 'פני מלאך' הבנתי, שאולי זו הכמו-שלווה שלי ואולי איזה דבר אחר שמעוררים אחרים להתוודות בפני.

 

ולמה החתונה של 'פני מלאך' היתה סודית. 

כי בהתחלה, כשהרומן התחיל, אסור היה לספר, ואחר כך 'פני מלאך'  כבר התרגלה, אולי נהנתה מהשוּ שוּ, לא רצתה, שכולם ידעו על האהבה שלה. רק הוא והיא, שעין זר לא תשזף, חלילה, לא תחשוף ולא תזהם את אהבתם.

 

רק לי היא גלתה בחיוך קטן, בהשפלת עיניים, כשסומק עלה על לחייה הביישניות על אהבתה והשביעה אותי לשמור על הידיעה בסוד. כי רק אותי, החברה הכי טובה שלה, היא הזמינה לחתונה. החתן היה המורה המתוק שלה מהתיכון בגבעתיים. הם כבר היו אוהבים כמה שנים, ספרה.

עכשיו סוף-סוף הוא הצליח להתגרש. החתונה תהיה ברבנות, בנוכחות עדים ובנוכחות הוריו והוריה, שבכלל לא רצו לשמוע על החתונה הזאת, אבל היא הצליחה לשכנע אותם.

 

'פני מלאך' ספרה לי גם, שכבר הגישה בקשה לשחרור מוקדם, אבל  בגלל המלחמה הזאת, שכולם מחכים לה, עדיין לא אשרו לה, ובינתיים רותקה לבסיס כמו כולם.

 

אחרי תקופת "ההמתנה" , ואחרי המלחמה שנמשכה רק שישה ימים, הרבה פחות מ"ההמתנה", באמצע האופוריה של הנצחון הגדול 'פני מלאך' השתחררה.

 

לא הגעתי לחתונה. לא זוכרת למה. היו לי צרות משלי. שכחתי את 'פני מלאך'.

 

פעם פגשתי אותה באוניברסיטה, 'פני מלאך' כמו 'פני מלאך'. פניה נותרו פני מלאך. נדמה לי שלמדה היסטוריה כמו המורֶה שהתחתנה אתו. שתֵינו כבר היינו אמהות. בן היה לכל אחת מאתנו.

 

הזמן המשיך בשלו. לא עמד מלכת. השרות הצבאי שהיה דהוי תמיד, דהה בראשי עוד יותר, היה לאפיזודה קצרה ונשכחת בין אפיזודות אחרות, מעניינות שבעתיים מתיוק ורביצה בשמש. יפני מלאך' נשכחו.

- - -

כמו מטחנת בשר הפולטת  רצועות רצועות של בשר אדום ונא, כך פלט הטלפרינטר בדסק החדשות  ביום ובלילה ידיעות מצמררות בדרך כלל.

רק לפעמים הפתיע לטובה.

 

באחת הלילות, כשעייפתי מהדפים הנפלטים בלי סוף מן הטלפרינטר, רק רציתי לראות את עמודי החדשות עולים מהדפוס וללכת הביתה,  נפלה על השולחן תמונת אשה. אי אפשר היה לטעות, הפנים היו בוגרות יותר, אבל  'פני מלאך' כמו 'פני מלאך', הביטו אלי בחיוך קטן, מבויש משהו.

 

התצלום היה מצורף לידיעה, שיועדה למגזין שבועי של העיתון. "פנאי" היה שמו, כך נדמה לי, ובו  כתבות על  אופנה, אורח חיים ורכילות.

מיד החלטתי שכדאי לראיין אותה דווקא לעמוד החדשות האחרון ולהכניס את הצימעס הזה למסגרת.

 

'פני מלאך' הופתעה ושמחה לשמוע את קולי ובזכות ימים עברו, בטוב ליבה באהבה, שמחה להתראיין.

 

- "כן, היא מלמדת עכשיו היסטוריה בתיכון בגבעתיים.

- "כן, היא גם מחנכת.

- "כן, ממש בימים אלו נשאה פעם שניה. בעלה קצת צעיר ממנה, צחקקה.

- "כן, הוא היה התלמיד שלה.

- " האהבה ניצתה בטיול שנתי, כשהוא היה בשביעית.

- "ודאי, ודאי, הם נאלצו לשמור על האהבה בסוד עד גמר הלימודים שלו בתיכון.

עכשיו, תודה לאל, הכל גלוי.

- "לא, בטח, ההורים שלו לא התלהבו מהחתונה, היא יכלה להבין אותם.

- "ההורים שלה?

- "אבא שלה נפטר מזמן, אמא שלה מקבלת אותה תמיד, היא בת יחידה.

בסופו של דבר, גם ההורים שלו השתכנעו, אף אחד לא יכול לעמוד בפני אהבה אמיתית.

- "כן, איזו שאלה, היא מאושרת עכשיו, כמו שלא היתה אף פעם.

"ואת יודעת מה," לחשה, וראיתי בעיני רוחי את החיוך ואת המבט שכוון לבטן, "כן, אני בהריון, נושאת את בנו, אח לבן הבכור שלי, את זוכרת, מבעלי הראשון."

כתבה:באבא יאגה

 

(C ) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה