לדבר מהשורש
"יהי רצון... שיהא שיח שפתותינו רצוי ומקבל לפניך" תפילת השחר.
לפני כשלושים שנה, בביקור במוסקווה, אולי בסנקט-פטרבורג, גררו אותנו לאיזה מופע רקוד פולקלוריסטי, שרבים כמותו הציגו אז בכל עיר , שכבדה עצמה או שהפוליטרוק המקומי כבד עצמו בה.
דבר לא זכור לי מהמופע, רק רוחב ידיו של האולם, שבו התרחש המופע ושורשים.
בתום המופע, הזמין המנחה מתנדבים מהקהל לעלות לבמה ולהשתתף במשחק עם הרקדנים. התנדבתי.
כללי המשחק נמוגו במחי, אני כן זוכרת, שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הרקדנים להפיל אותי או להזיז אותי ממקומי, נותרתי אחרונה על הבמה, לא הצליחו להזיז אותי ממקומי.
הרקדנים-הז'בארים לא הצליחו להזיז ממקומו זבוב שכמותי, שמשקלו כחמישים ושלושה קלוגרם, המתנשא לגובה מטר ושישים.
אני זוכרת את הבזק המחשבה שעזר לי אז לנצֵח. תקעתי את העקבים ברצפה, התמקדתי בכפות הרגליים ודמיינתי את כפות רגליי מצמיחות שרשים לתוך האדמה. לא אני נצחתי אז, השרשים נצחו.
למה נזכרתי בנצחון השרשים שלי.
כי הצמחים מדברים ביניהם בשרשים - זה היה עיקר הדברים בידיעה שקראתי בעתון. בידיעה נכתב, שמשנות השמונים ידוע על תקשורת בין צמחים לחרקים ועל מידע שמעביר צמח שניזוק לצמחים בריאים.
עדר גמלים, גם הם מתקשרים. מורדות ההימלייה, הודו
חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון גילו (פרופ' אריאל נובופלנסקי, ד"ר עומר פליק ועוד), שאותות המצוקה עוברים מצמח לצמחים אחרים גם באמצעות השורשים.
אפונה שנחשפה ליובש ומליחות סגרה את עליה כדי לא לאבד מים, ושחררה אותות משורשיה לצמחים שכנים והם נהגו כמוה, אף שלא נחשפו ליובש. כל שדה האפונה התנהג כאילו היובש פגע בו.
איזו אחווה מופתית, איזו סולידריות צמחית, איזה דבור, איזו הבנה!
לנוכח סולידריות שכזאת, שאני אשתוק - שלא אספר לכם על תרגיל השורשים שלי, שאין כמותו ליציבות בימים טרופים כמו אלה שבאו עלינו ועוד יבואו, כשכל רקטה, טרוריסט, גנרל, ראש ממשלה ווירוס מרעידים את עלינו הנידפים.
ובהבזק הערצה לעברית, מיד עולה על דעתי המלה "שיח", שפירושה שיח אבל גם שיחה. מסתבר שהעברית גלתה את הקשר הרבה לפני החוקרים מאוניברסיטת בן גוריון. וכדי שלא תאשימו אותי במקוריות, הנה מה אומר מדרש רבא על הפסוק "וכל שיח השדה ..." (בראשית ב', ה): "כל האילנות משוחחים אלו עם אלו".
זאת ועוד, מה שהחוקרים מגלים בעבודה עמלנית, יודעים המשוררים בדמיונם כי רב.
"מה שלא תלמד מאתנו היום, לא תדע לעולם", כך לוחשים העצים באוזני דמיונו של הגבור המתבונן בהם. (פרוסט, "בעקבות הזמן האבוד", כרך ד', עמ' 85)
על זה אומר גסטון בשלאר (Gaston Bachelard ) "בפואטיקה של החלימה", שאין די בעובדות, החלימה עובדת.
בספרו מבדיל בשלאר בין החלום, REVER, ובין החלימה, REVERIE. כולנו יודעים מהו חלום, אבל בשלאר מנסה להגדיר דווקא את החלימה, קרי החלום בהקיץ שלנו, ממלכתו של הדמיון. החלימה מוגדרת כבעלת ערך, בזכותה אנחנו מממשים את פוטנציאל הילדות הרדום בתוכינו, חוזרים אל ההתפעמות הראשונית, מחליפים תפיסה בהתפעלות, מציאות באגדה. החלימה היא הכוח המחבר אותנו אל האידיאל הראשוני של העולם, כפי שתפסנו אותו בעיני ילדותינו, זהו כח האהבה הקדום המחבר אותנו אל העולם ואל הזולת. אשרינו כשאנחנו מחוברים אליהם.
אז בואו אל הצמחים, אחי בני התמותה, נראה דרכיהם ונדבר מהשורש.
שני אלה אינם דוברים זה את שפת רעהו, אבל הם יודעים לדבר מהשורש. לאדאק, צפון הודו
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C)כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
מקסים, ולא מפסיק להתפעל מהידע הרחב כל כך וכרגיל מהכתיבה
השבמחקתודה רבה, סון, משמח אותי מאד
מחקמרתק! גם אני אני מתפעלת מהכתיבה ומהתוכן, ולא יכולתי שלא להיזכר ב"חלימה" של דון חואן של קסטנדה. גם דון חואן המכשף האינדיאני מדבר אל הצמחים, נעזר בהם, ובגינת ביתו עצי הפרי הם חלק מחבורת הלוחמים שעושה איתו את המסע. לי יש גינה קטנה עם עציצים ופרחים, אני יכולה להעיד שיש להם השפעה חיובית ביותר על מצב הרוח שלי. תודה לך, כיף לקרוא.
השבמחקאיזה יופי שהזכרת לי, את המכשף האינדיאני. וכמה כייף שיש לך גינה קטנה. גם אני מנסה מעט במרפסת. האמת, לא תמיד בהצלחה יתרה אבל מה שיש משמח. תודה רבה ושבת שלום
מחקמי יתננו צמחים בעלי שורשים המשיחים זה אל זה. אנחנו כאן הפסקנו לשוחח, אנחנו צועקים ושוטמים זה את זה.
השבמחקכתב השכן
מחקאולי הם כבר מדברים ואתה אינך שומע. הלואי שנדע ללמוד מהם ולשוחח. שבת שלום
מחקשורשים... יש להם תכונה אחת שלא עוזרת להם "לשוחח": התכונה של קבעונות בקרקע. להשאר במקום.
השבמחקבעוד כשרון השיחה מבוסס על תנועה המאפשרת לשמור על תקשורת גם אם הזולת ..."לא בא לו" לשמוןר על קשר...
זה נכון לגמרי ומענין. קראתי פעם שיר של ויסלבה שימבורסקה, שבו היא משבחת את גורלה כאדם לעומת הצמח. כי בעת שריפה בניגוד לצמח בעל השורשים, היא יכולה לברוח
השבמחק