לא שותק כמו קבר

לספר או לא לספר.

"אלו הייתי יכול לדבר הייתי מספר, אבל אני שותק כקבר ,"  לחש לי הקבר שיועד למרגרטה, והלחש כמו הגיע אלי מאלו שכבות עמוקות, רבדים אחרים, של רגבי אדמה, של אבן.

כששמעתי את הלחש הזה, הייתי מוכרחה לספר אותו לפני שידום. 

ובכן...

 

לפני מספר חודשים נפטר בשיבה טובה אביה של גיסתי.

בהלוויה  לא נשמע קול בכי. נערכה חגיגה קטנה של שירים, מוזיקה, העלאת זכרונות וחיוכים.

נוסף לילדיו ונכדיו נוכחו בהלוויה מרגרטה, אלמנתו הטריה של הז"ל, גרמנייה, שאתה חי בעשר השנים האחרונות לחייו וכן גרושתו, אם ילדיו שאתה חי מרבית חייו.

ליד תלולית הקבר הטריה במעלה החמישה, סומן מלבן לקבר נוסף לאלמנתו הטריה, כשתגיע (תבדל לחיים ארוכים) שעתה.

 

כשחזרתי מחו"ל הקשבתי להודעות, שהושארו במשיבון.

בין האחולים והברכות ליום ההולדת שלי היתה הודעה ממרגרטה. 

ב-18 באפריל היא תחזור להמבורג. משמת בעלה, עם כל הצער, אין לה מה לעשות עוד בירושלים,  היא זרה פה, ובעלה ז"ל יטוס אתה בליבה.  להקבר פה, היא לא רוצה.

אלא אם כן... תמות לפני תאריך חזרתה.

מרגרטה הוסיפה עוד בהודעה, שהיא נסתה להחזיר את חלקת הקבר, (כ-30,000 ₪ ערכה)  למעלה החמישה. לשוא, שם הכחישו שהבטיחו להחזיר לה  את הכסף.

כיוון שאמרתי בזמן הלוויה, שהייתי שמחה  להקבר על הגבעה הירוקה,  היא מוכנה למכור לי את החלקה שלה. אחרי הודעתה של מרגריטה האזנתי לעוד ברכת יום הולדת, כאילו חברו אלה לאלה ימי חיי ומותי.

ביום שישי  בארוחת הערב המשפחתית, הכרזתי קבל עם ומשפחה, שאני מוכנה לקנות את חלקת הקבר שלה.

אלא מה...

 

גיסתי, בתו של הז"ל, כבר הציעה את חלקת הקבר לאמא שלה. (צרתה של מרגרטה ואשתו הראשונה)

"אחרי שהקשית עלינו בחיים," אמרה גיסתי לאמא שלה, "והתגרשתם, היינו צריכים לבקר את אבא ואותך בנפרד, אולי עכשיו תתחשבי בנו, הלוואי שתזכי לשנים ארוכות, אבל בבוא היום תקברי ליד אבא..."

"בעצם, למה לא..." הסכימו ביניהן האשה הראשונה והאלמנה הטריה.

ואני, באחת, הפסדתי חלקת קבר במעלה החמישה.

אבל הרווחתי ספור, שיכול היה לקרות רק אצלי במשפחה.

 

בצלום: הרודיון 

כתבה וצלמה: באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה