האם תנשאי לי

"איך להציע נשואין באינסטגרם", קרצה אלי לפני שנים כותרת משנה בקצרצר של אלכס אפשטיין.

אני בכלל יודעת מה זה אינסטגרם.

עד שלמדתי מה זה פייסבוק ומה ההבדל בינו ובין טוויטר ואיך ללחוץ שם ולא פה,  וווטסאפ  וווייז,  אייפון ואייפד... פיד ופודקאסט, הצילו!

 

אז קודם כל, בגלל הכותרת ההיא, החלטתי לברר אחת ולתמיד מה זה ה- instagram

כן, בוויקי ומה, איפה אחפש באנציקלופדיה העברית?

 

אתם לא צריכים אותי כדי לדעת שאינסטגרם  "הוא  יישום חינמי לשיתוף תמונות וסרטוני וידיאו קצרים", אבל בטח לא ידעתם שזה צרוף של אינסטנט וטלגרם, מישהו זוכר מה זה היה לקבל טלגרם, אני דווקא כן.

 

קראתי מה כתב אפשטיין בקצרצר שלו על הצעת נשואין באינסטגרם. מסתבר שהוא לא יודע, בעצם, איך עושים את זה. 

 

"אבל באביב 1945, בעודו נכנס עם הצבא האדום לברלין," הוא כותב, "החליט סבי ארקדי לבקש את ידה של סבתי. באותם ימים היא תפרה מפרשים למטוסי הרוסים, הרחק משם, בהרי אורל.

כך שכל שנותר לסבי הוא לרסס על קיר הרייכסטאג הבוער גרפיטי: `רוזה, התנשאי לי?י

רצה הגורל וצלם צבאי צילם את הגרפיטי, והתצלום שלו אכן התפרסם כעבור שבועיים באחד העמודים האחרונים של המגזין האגדי "אוגניוק", ב-13 במאי, 1945. סבתי מיד זיהתה את כתב ידו של סבי, ואמרה (בינתיים לעצמה), `הרי ידעתי שהוא חולה נפש, נו, שיהיה`."

- - -

"לתמר ברוש

 את סליחתך ואת ידך

אני מבקש

 

עפר  סילברמן

ירושלים"

 

כתב משוגע אחר לפני 20 שנה ואני קראתי.

המודעה פורסמה בעמוד השני בעתון "הארץ". ערכתי אז חדשות באחד מעיתוני הערב. קראתי כל בדל עיתון, כל כותרת. המקצוע חייב. מיד חשדתי, שמדובר בברווז עיתונאי.  בדקתי האם השם, עפר סילברמן, מופיע בספר הטלפונים של ירושלים. בין שאר הסילברמנים, מצאתי גם אחד, עפר סילברמן.

האדרנלין בדמי עשה כמה  סַלטות.

 

בערב טלפנתי לעפר סילברמן.

"שלום מר סילברמן," פתחתי בהיסוס, "מקווה שאני לא מפריעה. מדברת זו וזו מעיתון זה וזה. קראתי את המודעה שפרסמת היום, האם תרשה לי לשאול אותך כמה שאלות."

 

אחרי שניות של דממה, שנדמו ארוכות משהיו, שמעתי את קולו. לא ינוקא, מבוגר. אולי  קשיש, אולי מגמגם, ציינתי לעצמי  בשמץ של התנשאות.

מר סילברמן ענה, שלא הופתע מפנייתי, כי הקדימו אותי עיתונאים זריזים ממני. הוא לא יתראיין, זה לא ענין לצבור. 

- "נכון, ענין אינטימי בינך ובינה, אבל פרסמת מודעה בעתון, עד עכשיו לא נתקלתי בהצעת נישואין שמתפרסמת בעתון,  תגיד, תהיה חתונה?" 

- "מה אני יודע, תלוי בתמר," ענה. 

- "אתה נשמע אדם מהיישוב, למה פרסמת הצעת נישואין בעיתון, כבר עשית את זה בעבר?" 

- "לא" צחק.

- "אם תרשה לי, כמובן, כיוון שאינך מעוניין להתראיין, אז רק לאוזניי, אופ דה רקורד, בהנחה שתהיה חתונה, זה הנישואין הראשונים שלך?" 

 

שקט. הנה,  יטרוק לי את השפופרת. אבל מר סילברמן ענה:

- "לא. לא רראשונים.  אני מקווה שהיא תסכים. הייתי  נשוי שלוש פעמים..."

"וואוו ", קטעתי אותו ומיד התחרטתי, שמא אבהיל ואשתיק אותו. 

"כן,"  צחקק, "הפעם הראשונה לא  נחשבת, נישואי בוסר. לצערי, אשתי השנייה, אם ילדיי, נפטרה, ומאשתי השלישית התגרשתי. קורה, מה אפשר לעשות." 

- "אז תהיה חתונה?"

- "נראה, מה אני יודע"

- "תגיד לי , מר סילברמן, על מה אתה מבקש סליחה?"

- "אני צריך להיזהר אתך,  כבר אמרתי, שאני לא רוצה להתראיין."

- "אני מבינה, אבל תהיה חתונה?" התקרצצתי. 

- "מה אני יודע."

- "תמר,  כבר ראתה את המודעה?"

- "כן..."

- "נו, איך היא קבלה את זה, זה הרשים אותה?"

- "היא שמחה, ואַת במקומה לא היית  שמחה."

- "אני? עד הגג.  אותי זה היה גם מביך."

- " כן, גם היא קצת נבוכה. אף אחד לא חי בחלל"

- "כעסה?"

- "איך שאת מושכת אותי בלשון."

- "כדאי לי לדבר עם תמר, היא תסכים?"

- "תנסי, מה אני יודע."

- "תודה לך, מר סילברמן, תגיד לי רק, תהיה חתונה?"

- "מה אני יודע, ימים יגידו." 

 

טלפנתי לתמר. קולה היה צעיר  מקולו. לא הצלחתי לדלות ממנה דבר. רק זאת אמרה, שהיא מופתעת ומוחנפת, סוף סוף לא כל אחת, לא כל יום מקבלת הצעת נישואין בעיתון, שחור על גבי לבן. 

קנאתי בה. 

 

- "תגידי, תהיה חתונה?"

- "ימים יגידו, מה אני יודעת." 

 

"תהיה, תהיה, הרי אתם  מדברים באותו קול, כאילו נדברתם ביניכם." אמרתי. 

"אולי דווקא בגלל זה לא תהיה ," אמרה.

כתבה וצלמה באבא יאגה

(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה