בעיר המתים
בירושלים, שבה אני חיה כמעט ארבעים שנה, עם כל מלחמה, סבב, כמו שקוראים לו בשפתינו המכובסת, אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדה שניה, אינתיפאדת הסכינים, מהומות, התפרעויות, הפגנות משולהבות, תהלוכות של פנאטים, קריאות "מוות לערבים", מטען חבלה למרפסת של בית יהודי, הלב נופל, כואב ונחמץ כל פעם עוד קצת. באמת נהיינו פה חמוצים. לא רק הלב נחמץ ומתכווץ גם המרחב הפיזי כך.
לא, אני לא מהפחדניות, אבל בכל "סבב" אני נמנעת לזמן מה לצעוד בטיילת שליד הבית, זו שמרגיעה את עצבי המרוטים, זו שהיתה לי מרחב מילוט טבעי בימי הקורונה ובכלל.
ברחובות לא בא לי להסתובב, אני מחפשת גנים ציבוריים, שבילים בין בתים.
היום, כשניסיתי להקטין עד כמה שאפשר את המעבר בכבישים, במרחק שני קילומטר מביתי, גיליתי אמריקה קטנטנה וחדשה: אתר ארכיאולוגי בשם "כתף הינום".
האתר נמצא מול הסינמטק הירושלמי, מאחורי בנין מורשת בגין ולמורדותיה של הכנסייה הסקוטית, כנסיית אנדרוז הקדוש.
הוא חלק מ"עיר המתים" של ירושלים, הנקרופוליס, טבעת של מערות קבורה המקיפות את העיר כמו בעוד ערים עתיקות. בחדרי הקבורה נמצאים דרגשים עם מנחי ראש, עליהם הונחו המתים.
"כתף הינום" כי המערות משקיפות על גיא בן הינום. מערות הקבורה באתר רובן מימי המלכים, מהמאה השישית לפני הספירה, ימי הבית הראשון.
האתר מסודר למופת. יש בו שלוט והסבר קולי מעניין על אורחות הקבורה בימי בית ראשון ומראה של מורדות הכנסייה, הצומחת מן הסלע.
בחפירות נמצא הטקסט המקראי הקדום ביותר: "לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ"" (מלכים ב', כ"ב, כ'
כתבה וצלמה: באבא יאגה
כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה(C)
איזה כיף לגלות אוצרות כאלו בזכותך - כל הכבוד
השבמחקתודה רבה, אכן אוצר, מסודר להפליא
מחק