שתיים ירושלים
ירושלים יקרה לי, ז"א, יש לי שתיים ירושלים. האחת, זו שבלב, שאהובה עלי מתל אביב, שלמענה עזבתי את העיר ללא הפסקה, וזו האחרת, שמציאותה משיקה לחיי ופוקחת את עיניי לראות ולשמוע.
אין לי מושג איפה בדיוק מתקיימת ירושלים הראשונה שלי.
במהותה היא סמויה מן העין, נעדרת. כמו אהוב, שמתגעגעים אליו גם כשהוא לידינו.
הנה הוא כאן נוכח, ואף על פי כן, כמעט לא נוכל לגעת בו, והכמיהה אליו רק הולכת וגדלה כמו שאמר רמבו,
La vraie vie est absente
בלשונינו, החיים האמיתיים נעדרים - כך ירושלים, הראשונה
נעדרת ואף על פי כן, כמה קיימת בי.
לא נולדתי פה, אני שייכת למעוט שעשה את הדרך מתל-אביב לירושלים. אפילו אפשר לומר, שעליתי לירושלים, בשבילי המעבר מתל-אביב לירושלים היה עליה.
אז למה ירושלים ולא תל-אביב.
כי תל-אביב משעממת, רחמנא לצלן.
אני יודעת, שתל-אביב צעירה ותוססת, שיש לה מסעדות גורמה לעילא ולעילא, שיש גלריות אמנות, מוזיאונים, סרטים ומועדונים מכל סוג ומין, פילהרמונית ואופרה, ואפילו ים, שהברים פתוחים כל הלילה והבירה נשפכת כמו יין, שהחברֳה רוקדים מסטולים כמו בגואה (לפחות כך היה עד הקורונה) אבל מתי בפעם האחרונה הסתכלתם בשמי תל-אביב.
מרבית ימות השנה שמי תל אביב, כחולים.
כחול עמוק, חד גוני, פרוס מעליך. יציב, קפוא, משעמם, מת, עוד רגע יבלע אותך ותהיה כחול גם כן, ולא ידעו בכלל שהיית, שהתבוננת פעם בכחול שמעליך.
שום אפור לגיוון, שום שנוי, שמים כחולים כמו שמי קליפורניה. איפה קליפורניה, הוליווד, וולט דיסני, תפאורה, גלויה, קיץ עד. איכס.
לעומת זאת, השמים של ירושלים כל הזמן בתנועה כמו החיים עצמם. יש עננים בשמי ירושלים אפילו בקיץ. קצת אפור, קצת גיוון, קצת מנוחה לעין התשושה מהכחול, מערפילי החום.
השמים של תל-אביב גלויים כמוה. עיר ערומה, חשופה, עיר בביקיני, חוטיני, בליניני. אין לאן לברוח, אי אפשר להתחבא, להשפיל מבט.
אין צללים בתל-אביב, גם בצל תגלה אותך השמש. הכל שטוח. אם רוצים להתחבא צריך לחכות ללילה. כי בתל-אביב יום הוא יום בלבד, אין בו רמז לחושך שיבוא.
רק דורכת כף רגלך בתל-אביב וכבר אתה חשוף, מזיע, מגורה, מסתובב כל הזמן עם זין זקור, לא עלינו.
די, כמה אפשר, מתיש, חם מדי, אור מדי, חוזרים לירושלים.
ירושלים חבויה בין הרים, ולא סתם ככה שוכבת על החול כמו תל-אביב, שמשתזפת ערומה, מכוערת מרוב חשיפה, רואים לה כל פגם.
ירושלים עטופה, מצטנעת, יש לה אבנים וחומות, מגדלים, חצרות, שערים ובתי קברות להסתתר מאחורי המצבות, מאחורי העננים להתחפש, לשחק מחבואים. מאחורי כל אבן, מעבר לכל גדר מסתתרת חצר שלא ידעתָ.
תל אביב - כלב נאמן, ירושלים - חתול, נאמנה רק לעצמה.
ירושלים הנסתרת, המסתורית. זאת שלא בטוח שתישאר שלנו, אתנו. לא לנצח, ואפילו הרף העין לא מובטח בה. ירושלים שמבטיחה ולא מקיימת, מאהבת מסתורית, גחמנית, רמזנית, קורצת. פאם פאטל, מבטיחה ולא מקיימת, מאהיבה ונעלמת. אף פעם לא משעמם אתה, אף פעם לא משעמם בה.
עיר שחייה נסתרים, חפור וחפור בה ולא תמצא את סודה. הסוד סוד תמיד, נצחי, לעולם לא ייפתר. כמה מתים קבורים פה, כמה חיים, שכבות, שכבות. מדהים, עד כמה חיים מֵתיה.
שלא לדבר על מזג האוויר, מתגוון, משתנה, מבדיל בין בוקר, צהריים וערב, משאיר מקום להפוגה, התמתחות. מאפשר נשימה, מנוחה, אסוף כוחות למחר. יום חם מבשר את קרירות הערב שיבוא.
אפילו שמות הערים.
תל-אביב, תל של אביב, מה היא כבר מבטיחה בשמה, תל-אביב הזותי. אביב, פריחה, חיים מתעוררים, תסיסת נעורים, תזזית חיים של מתבגרים, בני-עשרה מחוצ`קנים. לכאורה, חיים בלי מוות. מי רוצה כל הזמן שעמום של אביב. רוצים גם סתיו וגם חורף, הרי החיים בלי מוות, לא חיים הם.
לעומת זאת, ירושלים, ירושלם, עיר שלם, עיר שלמה, עיר של שלמות, איזו פאטמורגנה, אוטופיה, תעתוע דמיון, הרי אין כמוה חצויה בערים, ומחולקת ומחַלקת ומחְלוקֳקֳת. בגלל המגוון האנושי, בגלל השוני, בגלל השכבות והרבדים, והעושר והעוני, והדת והפוליטיקה והעבר ומה יהיה אתה מחר. עיר שלום, אמרנו, איזו חוצפה לחלום ככה.
אז זאת ירושלים, אפילו בשמה חולמת שלום, מתימרת, מבטיחה וכמו כל בעל חלום, נושאת את שברו.
בגלל כל אלה ירושלים היא עיר אנושית, בגלל שהיא זורעת תקווה אבל בו בזמן, בעצם נטיעת התקווה היא כבר טומנת את פך האכזבה. ממזרתה שכמותה, בוגדנית, מתנשאת שכמותה. מעניינת.
וישנה ירושלים שתיים, זו שמופיעה בעתונים,בחדשות ובעיקר כשיש בה מהומות, וזו שבמורד אבו תור, הכפר הערבי הנושק לביתי, וזו שבקטמונים ובצפון תלפיות, ובגאולה ובשאר שכונות עניות וזו שבמרכז העיר, שעליבותו גדלה מיום ליום, זו ירושלים של מטה.
רע בבירה.
ישעיהו אמנם הבטיח ש"עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים אֶת ה`, אַל דֳּמִי לָכֶם". אבל השומרים והמזכירים נרדמו, מעלו בתפקידם ואנחנו נרדמנו אתם.
מדרגות שער שכם, שכל השנים ישבו עליהן השבאב בימי הרמדאן, פתאום התחשק למישהו להרחיק אותם משם, התמרון לא הצליח ואחרי המהומות, שבו ונפתחו המדרגות לישיבה.
בשייח ג'ראח מאויימות משפחות בפינוי. בן גביר מתגרה, פותח לו שם לשכה, רק כדי שאחרי יום בהוראת נתניהו, יצטרך לסגור אותה. על בתי פלסטינים בסילוואן מאיימים בפינוי, אלע"ד ולא מדינת ישראל שולטים בשטח, עוד ועוד בית של מתנחלים מניף את דגל ישראל, מזדקר, מנקר עיניים, פעילות בעליו מלווה בשומרים על חשבון משלמי המיסים. מצבן הסוציו-אקונומי של רבות מהשכונות הערביות גרוע יותר מזה של השכונות היהודיות. העוני מרר את החיים, בזמן הקורונה ואחריה הידרדו אליו עוד ועוד משפחות. הצפיפות גדולה וגדלה, התשתיות על הפנים.
כ- 40% מתושביה של ירושלים אינם אזרחים.
עבור רוב הציבור הישראלי, זוהי ארץ לא נודעת. כך גם עבור רשויות השלטון, העיריה והממשלה. לא יודעים ובמקרים רבים גם לא רוצים לדעת. שרביט השלטון נמצא בידי הקיצונים.
ועוד לא נגעתי במאה שערים, עוד עיר בתוך עיר, צריך להסתובב שם ולראות את ערמות האשפה, למשל.
כיוון שירושלים היא עדיין בירת ישראל, מן הראוי שנדע כולנו, לא רק תושבי ירושלים, עד כמה רע בבירה, אולי נשכיל להציב עליה שומרים אחרים.
בירת ישראל היא הגדולה בערי ישראל, שטחה 126 אלף דונם ומספר תושביה כ-942,000,
היא בעלת האוכלוסייה הגדולה וההטרוגנית ביותר בין ערי ישראל. והיא גם העיר הענייה שבין ערי ישראל ומספר הילדים החיים בה מתחת לקו העוני הוא גם כן הגבוה בין ערי ישראל. עוד לפני הקורונה כמחצית מתושביה לא עבדו, על אחת כמה וכמה אחריה. בגלל עוניה של ירושלים לא מפליא, שמאזן ההגירה הפנימית בה הוא שלילי. יותר עוזבים אותה מאלו שעולים אליה.
צפיפות הדיור בירושלים היא הגדולה ביותר בין חמש הערים הגדולות בארץ.
למרות עוניה, הדיור בה יקר, כאילו היתה תל-אביב.
אבל מה, כמעט מחצית מתושבי העיר מעריכים, כי בשנים הקרובות ייטב מצבם.
כפי הנראה, שהמצוקה מגבירה את האופטימיות או נכון יותר את הטמטום.
צלומים: ירושלים אחת, זו שנשקפת מחלוני ומעוררת כמיהה תמיד
© כתבה וצלמה באבא יאגה
אכן תל אביב משעממת או שטחית יותר - וכך גם השמים שלה אך יש לתקן, יש גם יש אפור בשמי תל אביב, למעשה הוא שולט, זהו זיהום אוויר שמשתלט על שמי תל אביב והסביבה כבר שנים רבות ויוצר מראה אחיד מאד ומשעמם אך הרבה יותר מכוער מהשמים הכחולים הבהירים שהפכו מחזה נדיר הרבה יותר בתל אביב - גוש דן.
השבמחקלגבי ירושלים השניה - חייבים לשפר את המצב כי יש תקווה, זו עיר עם פוטנציאל עצום בכל התחומים, כמובן שתיירות בראשם - שבניגוד למה שחושבים רוב הישראלים, הפוטנציאל התיירותי שלה אפילו לא מדוגדג. זו עיר שאמורה וצריכה לקבל מליונים רבים בשנה. כמובן שהפוטנציאל טמון בשיםור חיי רוב האוכלוסיה שהיא רבה וצעירה ועל כן יש המון מה לעשות איתה. ליצור מקומות עבודה ולשפר את מערכת החינוך קודם כל. ....ועוד ועוד...
תודה על התוספת בענין האפור של זיהום האוויר בתל אביב. ובירושלים יש אין סוף מה לעשות, הלואי שימצאו האנשים שישכילו לעשות זאת. גם בנושא התיירות ובכל שאר התחומים שהזכרת.
מחק