על שם, על שמבורסקה ועל מה שביניהם

 

לזכרם של בני משפחתי שנרצחו

לא מעט שעות ביליתי במחיצת שיריה של ויסלווה שמבורסקה  (המשוררת הפולניה, זוכת פרס הנובל) ולא די לי.

פה ושם כשאני נתקפת סגידה, שעולה על גדותיה, אני מתרגמת  שיר או שניים.

במסעותיי אִתה, נתקלתי שוב בשירה הידוע "עדיין" ( Jeszcze  במקור הפולני), שנוגע בנו, היהודים ובשואה. המקור ותרגומו של רפי וויכרט מצורפים למטה. 

 

לכאורה, נושאו של השיר הם  קרונות המשא של הטרנספורטים, שבהם הוסעו היהודים אל מותם על אדמת פולין, אבל רק לכאורה. השיר הוא שיר הנצחה לקורבנות, שהקרונות הכילו, או מדויק יותר, הנצחה של השמות היהודיים, שנושאיהם הובלו למוות.

 

הקרונות החתומים, הם קרונותיה של רכבת רפאים, שבה מובלים שמות יהודיים, (כמו נתן, יצחק, שרה, אהרון ודוד), שעדיין, עדיין דוהרת על אדמת פולין. זוהי רכבת בלהות דוממת, טרנספורט של קריאות, בלשונה של שמבורסקה. שמותיהם של הנוסעים מהדהדים  בדממה, ומהווים חלק משאון הרפאים של הקרונות המכים במסילה.

 

שמבורסקה עושה את ההיפך ממה שעשו המרצחים. הם מחקו את שמות הקורבנות והפכו אותם למספרים. שמבורסקה משיבה להם את שמותיהם.

"יימח שמו", הקללה הנפוצה שלנו, שבנעורי היו מוסיפים אותה לשמות הצוררים הנאצים, מכוונת  בדיוק לנקודה זו, מחיקת שם האדם כמחיקת האדם.

 

מה ששמבורסקה עשתה בשיר אחד בעזרת חוש השמע, או נכון יותר בעזרת כריית אוזן לדממה, השיג וו.ג. זבאלד, הגרמני, בפרוזה שלו בעיקר בזכות חוש הראיה, או נכון יותר בזכות איזה חוש שישי הרואה את הנסתר.

 

ב"אוסטרליץ" למשל, כל גרגיר אדמה, כל חלקיק בנין על אדמת אירופה, אינם אלא שכבה מבודדת, מסתירה, של חיים יהודיים שהיו, שרוחשים שם עדיין מתחת, והיו צריכים להטריף  את ימיו ואת לילותיו של כל אירופאי, שמוכן היה לכרות להם אוזן. זבאלד כרה להם אוזן בגרמניה, עד שלא עמד בזה  וגלה מגרמניה לאנגליה. גם שם לא מצא מנוח עד שקפח את חייו בשנת 2001  בתאונת דרכים.

 

אבל נחזור לשמבורסקה , ליסוד מהותי ביהדות, המקדש שמות באמצעות הזכרון. לא  גופו של האדם, אלא שמו הוא משכן הנשמה. מרשימה של יעקב מאיר, שנכתבה לפני שנים במוסף הספרותי של "הארץ"  על המהפכה של ספר דברים, למדתי על הקשר.

 

בספר דברים, בפרשת "ראה", חל שינוי גדול בתפיסת האלוהות המונוטאיסטית. לכאורה השינוי הוא במקום, שבו  מצוּוים העם להקריב את הקורבנות. לא עוד במקומות שונים, אלא במקום אחד, אבל השינוי הגדול הוא, מהותו של המקום האחד והגדרתו.

 

"והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם" דברים יב , 11. (שימו לב לרצף, שמו, שם, שמה)

המקום איננו מקום משכנו של האלוהים, אלא המקום שבו ישכן אלוהים את שמו.  השם בלבד נמצא  במשכן, רק המושג הנשגב, רק האידיאה – זהו הבטוי המופשט ביותר של המונוטאיזם היהודי.

 

לא מפליא, איך התגלגלו מכאן התפיסות היהודיות במהלך ההיסטוריה ואיך הפך השם למקום משכנה של הנשמה ולמה שמייצג את מהותו של האדם. 

אפילו במוצאנו, בני שם אנחנו.

 

השם, הוא גם מה שנשאר אחרי מות, והוא הנושא את הזכרון. 

לפי היהדות הנשמה תיוותר, אם השם ייזכר. מכאן המנהג היהודי לקרוא לנולדים על שם הקרוב המת. המטרה להנציח את שמו, כדי שתתעלה נשמתו.

עדיין

ויסלווה שימבורסקה

 

בקרונות חתומים

בארץ שֵמות נוסעים

לאן זה כך ייסעו

האם אי פעם יצאו

אל תשאלו, לא  אגיד, לא יודעת.

השם נתן הולם באגרוף בדופן קרון

השם יצחק מזמר בשגעון

השם שרה למים משווע

למען השם אהרן, שבצמא גווע.

אל תקפוץ בנסיעה, השם דוד,

אתה שֵם מובס שנדון להפסיד,

לא ניתן לאיש, קשה מנשוא,

שם בלי בית בארץ זו.

תנו שם סלבי לבנים,

כי כאן מונים על הראש שערות,

כי כאן בין טוב לרע מבחינים

לפי צורת עפעף ולפי שמות.

אל תקפוץ בנסיעה. הבן יקָרא לֵך.

אל תקפוץ בנסיעה. עוד לא עת.

אל תקפוץ. הלילה משתרר כצחוק ומגחך

לקול שקשוק גלגלי הרכבת.

 

ענן מבני אדם מעל הארץ שט,

מענן גדול דמעה אחת, גשם קט,

דמעה אחת, גשם קט, עונה צחיחה.

המלה ליער שחור מוליכה.

כך,כן כך, הגלגל משקשק. יער ללא קרחות.

כך, כן כך. ביער נוסע טרנספורט צרחות.

כך, כן כך. ערה בלילה אני שומעת

כך, כן כך, דממה בדממה פוגעת.

 

תרגם: רפי וייכרט

 

המקור בפולנית

Jeszcze

Wisława Szymborska

W zaplombowanych wagonach
jadą krajem imiona,
a dokąd tak jechać będą,
a czy kiedy wysiędą,
nie pytajcie, nie powiem, nie wiem.

Imię Natan bije pięścią w ścianę,
imię Izaak śpiewa obłąkane,
imię Sara wody woła dla imienia
Aaron, które umiera z pragnienia.

Nie skacz w biegu, imię Dawida.
Tyś jest imię skazujące na klęskę,
nie dawane nikomu, bez domu,
do noszenia w tym kraju zbyt ciężkie.

Syn niech imię słowiańskie ma,
bo tu liczą włosy na głowie,
bo tu dzielą dobro od zła
wedle imion i kroju powiek.

Nie skacz w biegu. Syn będzie Lech.
Nie skacz w biegu. Jeszcze nie pora.
Nie skacz. Noc się rozlega jak śmiech
i przedrzeźnia kół stukanie na torach.

Chmura z ludźmi nad krajem szła,
z dużej chmury mały deszcze, jedna łza,
mały deszcze, jedna łza, suchy czas.
Tory wiodą czarny las.

Tak to, tak, stuka koło. Las bez polan.
Tak to, tak. Lasem jedzie transport wołań.
Tak to, tak. Obudzona w nocy słyszę
tak to, tak, łomotanie ciszy w ciszę.

  שמות שידועים לי מבני משפחתי שנרצחו:

סבי: יעקב גרינוורצל, דודתי: שרה לבית גרינוורצל, דודי: בן ציון גרינוורצל, דודי טוביה ויינטראוב, אשתו פרידה ותאומיהם, דודי: מלך שיקורה ומשפחתו

יהי זכרם ברוך

בצלום: הנצחה מסוג אחר, גשר בני ברית, ירושלים. 

צלמה: באבא יאגה

 כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה(C)